אזהרה חמורה להורים: ביה"ס 'משגב' וביה"ס 'רמות חפר' בעמק חפר – מבצעים חקירות ילדים מאחורי גב ההורים ביחד עם פקידת סעד אלימה זיוה דיאמנט, שרדפה והכתה קטינה בתוך כותלי ביה"ס

משפחת ג' סובלת מזה מספר שנים מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד הנהלת קיבוץ משמר השרון, שמבקשים לפנות את המשפחה מביתם ומשטח האדמה שלהם, על רקע תאוות בצע של הקיבוץ.

בקיבוץ משמר השרון, לא בחלו לנקוט באמצעים שפלים ובזויים במיוחד, שכללו הפעלת פקידת סעד שפלה, אלימה ומסוכנת בשם זיוה דיאמנט, אשר מערכת החינוך כפופה אליה ומבצעת את כל הוראותיה.

פקידת הסעד דיאמנט ועדר מרעיה ממערכת החינוך פיברקו נגד ילדי משפחת ג' תלונות כוזבות והחליטו למרר את חיי הילדים בבתי הספר ולעשות הכל כדי שהילדים לא יגיעו למערכות החינוך.

כשהאמא ש' ג' מביאה את ילדיה לבית הספר, מזכירת בית הספר מתחקרת את האמא "לאן את רושמת את בתך בת 6 השנים?".

כך מספרת האמא:

"ל' לומדת בביה"ס רמות חפר אצל המורה ניצן (שנוהגת לצחקק בלעג כשמדברים איתה).

בחודש ינואר 2012 הילדה נחקרה על ידי זיוה דיאמנט – פקידת הסעד, שאמרה לבתי שהיא תתנקם במשפחה.

זיוה דיאמנט פקידת הסעד, רדפה אחרי בתי בתוך בית הספר ואחזה בחוזקה ובברוטליות בזרוע של בתי.

הבת שלי מפחדת מזיוה דיאמנט פקידת הסעד, בשל אלימותה ואיומיה לפגוע במשפחה.

הילדה שלי נחטפה על ידי זיוה דיאמנט, כשהיתה בת 8 שנים. לאחר שלוש שנים הצלחתי להשיב את בתי הביתה, לאחר שבתי נסחרה ב- 4 פנימיות שונות של משרד הסעד, ובמשך שבעה חודשים זיוה דיאמנט הפק"סד ניתקה את הילדה שלי ממני אמא שלה מאביה ואחיה ונשלחה בכפיה ל- 11 חודשים למוסד הרווחה הידוע לשימצה "נרדים" בערד, בית המשפט החזיר את בתי אלי לביתה.

לאחר שלוש שנים של 'שקט' יחסי, החלה זיוה דיאמנט פקידת הסעד לרדוף אחרי בתי בת ה- 13 והביאה לבית הספר חוקרת ילדים בשם "מאיה" שאמרה לבתי: "עדיף לך לגדול בפנימיה" ונתנה לבתי פרוספקט של פנימיה ואמרה לילדתי, "שם יהיה לך עתיד טוב יותר". . .

באמצע השנה, המורה ניצן שוחחה איתי והודיעה לי שבית הספר עורך "מסיבה בבריכה" במכמורת, וכי עלי להביא את בתי למסיבה.

אמרתי למורה שאין לי ולמשפחתי יכולת לקחת את הילדה למסיבת בריכה רחוקה במכמורת, מאחר ורק האבא נייד ועובד 12 שעות ביום מ- 4:00 לפנות בוקר ועד 16:00 בצהריים, וכי יש לי ילדים נוספים בבית.

המורה ניצן, במקום שתארגן לבתי הסעה למסיבה, דיווחה לפקידת הסעד זיוה דיאמנט כי אין לי אפשרות לקחת את הילדה למסיבת הבריכה.

זיוה דיאמנט הפק"ס הגיעה 12 פעמים לבית הספר 'רמות חפר' על מנת לתחקר, לאיים ולהפחיד את בתי. כשבתי סירבה לענות לשאלותיה, תפסה את זרועה בכח בידה, ואמרה לבתי: "אנחנו הולכים!".

בתי ברחה מבוהלת ומפוחדת כולה לבית וסיפרה לנו את הארוע.

ההורים נדרשים להיזהר מפקידת הסעד זיוה דיאמנט מנתניה, שידועה כחוטפת ילדים אלימה ומסוכנת שמכפיפה את מערכת החינוך לפי מוחה המעוות והחשוך.

משרד הרווחה מפקיר ילדים להתעללות והזנחה במעון עין השלושה – מאי 2012 – סיוט שלא נגמר. . .

ב- 15.4.2010 שודרה כתבת התחקיר "שתולים" על התעללות שעברו ילדים חוסים בעין השלושה.

קדם לתחקיר "שתולים" – דיווחים חוזרים ונשנים של ילדים על אלימות קשה מהצוות כלפיהם, כמו הקטינה בת ה- 14 שסיפרה על החבלות הקשות בגופה: "הוא גרר אותי כשיצאתי לאכול, ולא מרשים לי אחר כך לצאת ולהסתובב".

משרד הרווחה הממונה על המעון ועל הילדים השוהים במוסד עין השלושה – לא טרח לדווח לאמא על החבלות הקשות על גופה של ילדתה, וטייח את המקרה בטענה שהמדריך פעל כראוי.

מאי 2012 – הורים מדווחים על התעללות חמורה בילדיהם המוגדרים "כאוכלוסיה מיוחדת". ילדים החוסים בלית ברירה במעון עין השלושה, כשתלונותיהם על אלימות ממדריכים כלפיהם, נסגרות ללא חקירה ובדיקה מעמיקה. לא קיים פיקוח על הנעשה בעין השלושה, ומדריכים מתעללים ומתאכזרים בדיירים המוחלשים.

חשוב להדגיש – במעון עין השלושה, נמצאים גם מדריכים מלאכים  שאיכפת להם מהילדים, שדיווחו למנהלת המקום והתריעו כי אין צוות רפואי בשעות הבוקר, מדריכים מסורים אלו, דיווחו למנהלת על אלימות של מדריכים כלפי הקטינים, אולם תלונותיהם לא נענו.

למדריכים המלאכים – יישר כח על עבודתכם ושאו ברכה בפעילותיכם למען המוחלשים בחברה.

דיווח על טיפול רפואי מזעזע

בדיקות דם שמבוצעות בילדים נשלחות יום למחרת למעבדה, כך שהבדיקות אינן תקינות ולא משקפות את מצבם הגופני של החוסים.

מחסור תרופות תמידי, כך שחוסים לא מאוזנים תרופתית, לא מקבלים תרופות בזמן ולעיתים לא מקבלים תרופות כלל.

אין אישור להזמין אמבולנס לקטין במקרה חרום.

אין אח / אחות / רופא ממונה  לשעות הלילה המאוחרות.

פצעי לחץ, פטריות ויובש בחוסים לא מטופלים כלל – עובדה הגורמת לזיהומים חמורים בגופם של הקטינים.

נפילות, חבורות, פצעים וחבלות על גופם של החוסים לא מדווחים להורים כפי שהתרחשו אלא אם כן ההורה שואל מנין נובע פצע / חבורה, ואז מתרצים: 'לילד יש נטיה ליפול ולהיפגע'.

לחוסים ניתן מזון עבש, אוכל מקולקל עם ירוקת על בשר ועל פסטה, דבר שגרם לשלשולים, הקאות ומחלות של החוסים. מעון עין השלושה מגיש מזון לא ראוי למאכל אדם לדיירים החוסים.

חוסה שנזקקת להאכלה, מקבלת אוכל בנפרד לא עם חבריה, מספר שעות לאחר שחבריה סיימו לאכול, מאחר ויש מחסור במדריך מאכיל מיומן. עובדה זו גרמה לחוסה להיות בתת תזונה חמורה.

בגדים והנעלה, שאמורים להיות מסופקים על ידי מעון עין השלושה – לא מסופקים לחוסים, וחוסים מסתובבים עם בגדים בלויים, קרועים ומוזנחים.

מדריכים שמתעללים ומכים את החוסים, שמכלים זעמם בחוסים חסרי ישע, בלי שום סיבה – ממשיכים לעבוד חרף תלונות חוזרות ונשנות גם מצד מדריכים שרואים כיצד חבריהם מכים ומתעללים בחסרי ישע. אותו מדריך שמדווח על התעללות של חברו – מושתק ומאויים כי יפוטר.

מאי 2012 – משרד הרווחה מטייח את ההתעללות בקטינים חסרי ישע.  מדינת ישראל מעבירה כ- 9,500 ש"ח בחודש, עבור כל דייר ששוהה במעון עין השלושה. מה עושים עם הכסף במעון?

התשובה כואבת: צמצום תכונות אנושיות ככלי לעשיית כסף – הונאת משרד הרווחה את המוחלשים באזרחים.

היטיבה לתאר את סחר הילדים במשרד הרווחה – פרופ' אסתר הרצוג: "ילדים זה סחורה. ילדים זה משאב, להשגת משאבים נוספים, להשגת כח. להשגת תקציבים. להשגת יעדים".

היכן 'טובת הילד'? לא במשרד סחר הרווחה.

קישור:

אלימות מדריך על חוסה במעון למפגרים בקיבוץ עין השלושה

מדיניות פאשיסטית של השופט אייל אברהמי – סגן נשיא בית דין לעבודה ירושלים נגד נפגעי המוסד לביטוח לאומי

 

עובד בפרך? אינך מבוטח

1983-2012© חיים קליר ושות' http://www.kalir.co.il

כאשר הוקמה מערכת בתי הדין לעבודה, בתחילת שנות השבעים, הייתה התרגשות כללית.

הייתה תחושה כי המדינה מתייצבת להגנת תושביה.

פרנסי הציבור הבינו כי לעובד העמל מבוקר עד ערב ובקושי מוציא את לחמו, אין סיכוי לזכות בצדק במערכות המשפט הרגילות. צדק עולה כסף ואיך יתמודד העובד אל מול המשאבים הכספיים של מי שחומס את זכויותיו?

הם ביקשו לפיכך לבנות מערכת משפטית אמפאתית יותר לעובד ולאזרח הקטן.

לא בכדי, מי שיפתח את חוק בתי הדין לעבודה, ימצא שם, כאילו חקוק בסלע, את המשפט: "בית הדין לעבודה יפעל בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

המקרה של פועל הניקיון עזאם אניני יעיד מה ערך יש למשפט זה בתוך כתלי בית הדין לעבודה, כיום, 40 שנה לאחר הקמתו.

אניני כאמור הוא פועל ניקיון. הוא מה שקרוי עובד קבלן ב"קבוצת שירותי שלמה לניקיון". אניני עובד, כמו בימי הביניים, מצאת החמה עד כלות הנשמה, למעלה מ- 14 שעות ביום.

באחד הימים, חטף אניני התקף לב. הדבר קרה במקום עבודתו.

בבוקרו של יום המקרה, פנה אניני למשרדי הקבלן. אניני ביקש את השכר שהובטח לו עבור החודשיים שחלפו.

הראיס, גוזר הקופון שהביא אותו לעבודה, כך טען, הונה אותו ולא העביר לו את מלוא השכר. במשרדי הקבלן השיבו את פניו ריקם. אניני לא ידע את נפשו מרוב זעם, אבל הוא נותר נאמן לעבודתו. לכן חזר לעבוד והמשיך עד שכעסו הכריע אותו מבפנים. הוא חש כאבים בחזה. ממקום עבודתו הובהל לבית החולים. הרופאים אבחנו כי לקה באוטם שריר הלב.

אניני פנה למוסד ביטוח הלאומי וביקש להיות מוכר כנפגע עבודה.

המוסד, כמה לא מפתיע, סירב להכיר בו.

אניני פנה לבית הדין לעבודה, אותו מוסד האמור כאמור לעשות "משפט צדק".

בבית הדין, זו אחת המכשלות הקשות הקיימות בו, העובד אינו רשאי להביא חוות דעת רפואית משלו כדי להוכיח כי עבודתו גרמה למחלתו. הוא צריך לבקש מהשופטים כי ימנו לו מומחה רפואי ולקוות כי המומחה הממונה ינהג עמו ביושר.

מדוע זו מכשלה? כי אם השופטים מסרבים למנות מומחה רפואי, המבוטח מפסיד את זכויותיו מבלי שיתקיים משפט לגופו של עניין. מכשלה זו לא רשומה בחוק. היא פרי יצירתם של שופטי בית הדין לעבודה לדורותיהם.

אנא, ביקש אניני מהשופט אייל אברהמי ומשני נציגי הציבור קובי משה וענר יהושע, שישבו בדינו, מנו לי רופא מומחה לב, שיקבע אם לתנאי עבודתי הייתה השפעה על גרימת התקף הלב.

זה לא כל כך פשוט, הסבירו לו השופטים. אנחנו לא ממהרים למנות רופא מומחה. תביא לנו קודם כל ראיות כי בעבודה התרחש אירוע חריג המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר.

"בהעדר אירוע חריג בחיי העבודה", המשיכו השופטים, בלשון פיוטית, "מה נשתנה? מה לי יום מיומיים? מדוע יראו את האוטם הזה כתאונת עבודה שעה שבעבודה לא קרה מאומה?".

ומה היה קורה אם הייתי מת מהתקף הלב, איך הייתי מוכיח אירוע חריג?

"אפילו נמצא אדם ללא רוח חיים, במקום עבודתו", השיבו השופטים המלומדים, "הנטל להוכיח אירוע חריג מוטל כולו, על שכמו של המבוטח".

אניני הביא הוכחות על השעות בהן עבד בכל יום וגם ביום שקדם להתקף הלב. האם אין בשעות ארוכות אלה אירוע חריג, הקשה אניני, הרי עבדתי יותר מ- 14 שעות.

זה נכון, השיבו השופטים, אבל אתה בעצמך העדת כי כך עבדת כל יום. מבחינתך אין שום דבר חריג בשעות עבודה אינסופיות.

אולי אפשר לראות בעבודתי דבר חריג, אם משווים את תנאיה לתנאים של עבודות אחרות?

אכן, הודו השופטים לאחר ששמעו עדויות על תנאי עבודתו של אניני, "מדובר בעבודות ניקיון שארכו שעות רבות ובעבודה פיזית לא קלה", אבל, הם הסבירו לאניני, את החריגות אנחנו לא בודקים ביחס לעבודות אחרות. לא משווים בין עבודה לעבודה.

אולי אפשר לראות בעובדה שלא שילמו לי את שכרי אירוע חריג, תהה אניני.

נכון שלא שילמו לך את מה שמגיע לך, השיבו השופטים, "אין ספק שעניין זה יוצר לחץ מסוים. אך אתה הרי רגיל לכך שלא משלמים לך. מבחינתך אין פה כל דבר חריג".

לסיכום, כפי שהגולש הנבון כבר הבין, שלושת השופטים לא הסכימו למנות רופא מומחה, שיקבע אם תנאי עבודתו של אניני הם אלה שגרמו לו התקף לב.

אניני שולח לביתו בלא כלום. ואני חושב שלא רק אניני שולח לביתו. גם הצדק. מתבייש ועוטה כלימה.

פסק הדין:

בית דין אזורי לעבודה בירושלים
	25 מאי 2011
ב"ל 10728-09 הניני נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

בפני	כב' השופט אייל אברהמי, סגן נשיא נציג ציבור מר קובי משה נציג ציבור מר ענר יהושע
תובע		עזאם הניני
ע"י ב"כ עו"ד		מוחמד דיק
נגד
נתבע		בטוח לאומי-סניף ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד		יפה רוטשילד

פסק דין

1.     לפנינו תביעה להכיר באירוע לב שאירע לתובע ביום 14.4.08 (להלן: האירוע), כתאונת עבודה. הנתבע דחה את התביעה, וטען כי לא אירע לתובע אירוע חריג המהווה תאונת עבודה ואירוע הלב בו לקה ביום 14.4.08, בא לו בשל מצבו הבריאותי הבסיסי, כאשר השפעת העבודה, אם היתה בכלל, קטנה מהשפעת הסיכון האישי של התובע. לפיכך, טען הנתבע, יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה אף מבלי למנות מומחה רפואי.

2.     לטענת התובע קודם ליום האירוע עבד קשה מאוד בעבודות ניקיון בהם הוא עובד. התובע תיאר כיצד הועבר מאתר לאתר וכיצד התבקש לעשות עבודות שונות בתחום הניקיון. הוא עבד, יום קודם לאירוע מהשעה 8.00 עד השעה 22.30. ביום האירוע עצמו פנה למשרדי החברה שמטעמם עבד, קבוצת שירותי שלמה לניקיון בפניהם טען כי לא קיבל את מלוא השכר לו היה זכאי עבור חודשים פברואר ומרץ.  לטענתו מי שהביא אותו לעבודה (הראיס) הונה אותו ולא העביר לו את מלוא השכר לו הוא היה זכאי. לנוכח זאת ביום האירוע פנה למשרדי החברה כאמור וביקש לקבל את השכר אך הושב ריקם. הוא חזר לעבודה וכמה שעות לאחר מכן חש כאבים בחזה הובהל לבית החולים ונמצא שלקה באוטם שריר הלב.  נציין כי בא כוחו בסיכומיו טען שענין השכר אינו ענין מהותי אלא מהווה רק רקע לאירוע החריג. את יהבו הוא שם על חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הואיל והאירוע אירע במהלך עבודתו של התובע.  נציין כי ענין נוסף שעלה הינו חשיפה של התובע לחומרי ניקיון (חומרים כימיים) שאולי היו גורם לאירוע. ענין זה לא התברר כדבעי.

3.     לטענת הנתבע לא הוכחה תשתית ראיתיית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי. הליקוי ממנו סובל התובע אירע לו בשל מצבו הבריאותי הבסיסי ואין קשר סיבתי רפואי בינו לבין עבודתו. בכל אופן לא קמה חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 הואיל ולא הוכח כי היה אירוע חריג ביום בו אירע לתובע האוטם או בסמוך לו.

4.     הוגשו לנו מסמכים רפואיים כמו גם חקירות שנערכו לתובע כמו גם טופס התביעה לדמי פגיעה. התובע העיד ולאחר עדותו סיכמו הצדדים בעל פה.

5.     ההלכה היא, כי בשלב הראשון של בירור תובענה שעניינה אוטם שריר הלב, על המבוטח להביא 'ראשית ראיה', שארע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האוטם, הווי אומר: אירוע חריג 'המסביר' את בוא האוטם במועד זה ולא באחר. שכן, בהעדר אירוע חריג בחיי העבודה אין תשובה לשאלות כגון: 'מה נשתנה', מה לי יום מיומיים' ומדוע יראו את האוטם הזה כתאונת עבודה ('עקב העבודה') שעה שבעבודה לא קרה מאומה?", דב"ע מו/0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח', 315, 331, וכן דב"ע נד/0-224 י. גליקסמן נגד המל"ל (לא פורסם) עבודה ועו"ד כרך א (2) 592. השאלה היא אפוא האם הוכח על ידי התובע "אירוע חריג" בעבודתו ביום הארוע או בסמוך מאוד לו.

6.     הפסיקה קבעה כי כדי שתוכר: "חזקת הסיבתיות" יש להוכיח בראש ובראשונה, כי תאונה אמנם ארעה. נטל ההוכחה בענין זה, אפילו נמצא אדם ללא רוח חיים, במקום עבודתו מוטל כולו, על שכמו של התובע. בדב"ע נג/0-153 פראג' עווד ג'אבר נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 50, נקבע כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא, ונזק או פגיעה מאידך גיסא. רק לאחר שהוכחה התאונה על שני יסודותיה ניתן להכנס לפתחה של ההקלה הקבועה בסעיף 83 לחוק הנדון.

7.     בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי נסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי נ. המל"ל פד"ע טו עמ' 281) שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העבודות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן פד"ע כ' עמ' 349). כעולה מהתיעוד הרפואי סבל התובע כשנתיים לפני האירוע הנוכחי מכאבים בחזה שבעקבותיהם עבר צינתור בו נמצא חסימה חלקית. התובע לא קשר בתלונתו בפני הרופא את הכאבים בחזה עם עבודתו באותו יום או ביום קודם.

8.     בפסיקה נקבע כי מתח, התרגזויות, ויכוחים ואירועים לא נעימים שהם חלק מעבודתו הרגילה של מבוטח, אינם בגדר "אירוע חריג" או "תאונה", שניתן לקשור להופעת אוטם, וראה דב"ע נד/0-119 משה מורדוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי עבודה ועו"ד כרך א (2) 630. וכן בדב"ע מו/0-139 הנ"ל.

        הלכה היא, כי: "מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, אף של          שבועות, אינם מביאים לקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם, כדי לקיים את התנאי 'עקב             העבודה' שבהגדרת 'תאונת עבודה' שבחוק", דב"ע שן/0-42, מישורי – המוסד לביטוח לאומי          פד"ע כ"א, 438,436. וראה גם: דב"ע לא/0-5, ושדי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב, 200;     דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי – וייל פד"ע י"ב, 225; דב"ע לה/0-60 יצחקי –         המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז, 232; דב"ע מב/0-30 שמואלי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע             י"ד, 67.

9.         באשר לעבודה יום קודם לכן הרי שהתובע טען כי שעות עבודתו הרגילות היו מ 8.00 עד 22.00 (נ/1 עמ' 2 ש' 5, פרוט' עמ' 2 ש' 19,26 ). לנוכח זאת ברור כי לא עבד ביום שקודם ליום התאונה באופן שונה משמעותית מהעבודה הרגילה. מדובר בעבודות ניקיון שארכו שעות רבות. אף אם מדובר בעבודה פיזית לא קלה לא הוכח אירוע חריג.

            באשר לאי תשלום השכר הרי שענין זה, כך טען ב"כ התובע אינו מהותי. בכל אופן מדובר באי תשלום מלוא השכר עבור החודשים פברואר ומרץ. התובע פנה לחברה לא נאמר לו כי לא יקבל השכר. אכן נכון כי דרישתו לקבל השכר לאלתר לא נענתה. אין ספק שענין זה יוצר לחץ מסוים. אך אין מדובר בלחץ חריג וכאמור אי תשלום השכר היה כבר ימים רבים לפני אותו יום. התובע לא תיאר ויכוחים חריגים שהיו עם נציג החברה באותו יום. מטבע הדברים ביחסי עבודה יש מתחים אך אין במה שתיאר התובע כדי להקים תשתית ראייתית מספקת למינוי מומחה כאמור.

10.        לנוכח כל האמור אנו קובעים כי התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת, כנדרש בשלב זה, לצורך מינוי מומחה רפואי. לפיכך דין תביעתו להדחות כבר בשלב זה מבלי למנות מומחה יועץ רפואי.

11.        סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום,  כא אייר תשע"א, 25 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור קובי משה		נציג ציבור ענר יהושע		אייל אברהמי, שופט סגן נשיא

 

הטרור השיפוטי של השופט יורם שקד בימ"ש לעניני משפחה ר"ג – בדלתיים סגורות

שופט יורם שקד ניתק את האבא יעקב בן יששכר מבנו

ללא קביעת הסדרי ראיה שנה וחצי, ללא סיבה.

עו"ד יורם שקד, שמונה בדרך לא דרך 'כשופט' בבימ"ש לעניני משפחה רמת גן, סבור שילדים לא זקוקים לאבא. מנין נובעת תפיסתו המעוותת של יורם שקד? יש ללכת מספר שנים אחורה ולהבין כיצד הוא גדל.

יורם שקד נולד כיורם כחלון, גדל עם אמו בשכונת עוני בבאר שבע, לאחר שהוריו התגרשו. הקשר בינו לבין אביו נותק בהיותו ילד והוא החליף את שם משפחתו. במהלך שנות ילדותו עם אמו, צבר יורם שקד "הבנה" שילדים לא זקוקים לאבא, ואבא אמור לשמש כבייביסיטר, אם בכלל או ככספומט.

לשיטתו של יורם שקד, האבא יעקב בן יששכר שהגיש תביעה למשמורת על בנו ואינספור בקשות לקביעת הסדרי ראיה מידיים – איננו ראוי לראות את בנו, מאחר והאבא מר בן יששכר, הלין נגד האמא כי היא משתמשת בסמים ליד בנו וכי חייו של בנו נמצאים בסכנה מצד האם.

האבא יעקב בן יששכר הגיש צו הטרדה מאיימת וצו הגנה נגד האמא, שמחזיקה בבנו של מר בן יששכר, לאחר שזו איימה בפרהסיה כי היא תרצח את יעקב בן יששכר ולא תהיה אחראית למעשיה, אם יעז האבא להתקרב לראות את בנו.

השופט יורם שקד קבע דיון ביום 14.5.12 בפני הצדדים. למרבה התדהמה של האבא יעקב בן יששכר, השופט יורם שקד, הודיע כבר בתחילת הדיון כי איננו מתכוון לתת לאבא יעקב בן יששכר לחקור את העדה שאיימה לרצוח אותו וטמן לאבא מלכודת, כשהזמין ניידת משטרה וטען בשקר בפני השוטרים "הוא איים עלי שידאג שלא אכהן כשופט בבית משפט".

השוטרים שמכירים את האבא יעקב בן יששכר ממחאותיו נגד משרד הרווחה "א – זה אבא" הזמינו את האבא בן יששכר לתחנת המשטרה הקרובה שם נאמר לו כי לא נעברה כל עבירה.

יורם שקד פועל בניגוד לחוק ולאור העובדה כי הגיש תלונת שווא נגד האבא יעקב בן יששכר – חובה עליו לפסול את עצמו מלדון בתיקי מר בן יששכר.

חשוב לציין כי גם בתקופת כהונתו של יורם שקד כעורך דין – הצטברו תלונות רבות מצד אזרחים על התנהלותו הבזויה והמופקרת שגובלת בפלילים, כשסחט כספים מאזרחים אותם התיימר לייצג.

להלן דוגמא לתלונה שנכתבה נגד יורם שקד כבר בשנת 2006, שלא טופלה על ידי ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

מאת: virusiya

15/11/06 17:08

לפני שנה עו"ד יורם שקד ייצג אותנו במשפט צוואה.
בו אמא שלי תבעה את אחי שקיבל את הכל. הוא גבה ממנה 10% על כל מה שהוציא לה ועכשיו הוא תובע 10% גם ממה שיש לאחי, הצד שכנגד, בטענה שאנחנו משפחה טענה מגוחכת כמובן ולא נשלם לו אגורה.

בזמן האחרון כשהתחלתי להפיץ את הסיפור שמעתי על לקוחות נוספים שהתלוננו על תיפקודו הרעוע.

מדוע אין מקום שמאגד תלונות כאלה, לאו דווקא שמגיעות לבית משפט, כך אנשים יוכלו לבדוק את עורך דינם?

ואני שואלת אתכם, אם בתור עורך דין יורם שקד היה זוועתי – אז איך לדעתכם הוא בתור שופט? קטסטרופה!

תפיסות טוטליטיריות וועדות סטטוטוריות – הלוקשים של שופט העליון חנן מלצר

 

חנן מלצר – חזרה לימי הביניים

בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם על פי החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה.

בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.

מלצר מנסה למכור בפסק דינו מודל לפיו ועדה פסיכיאטרית היא סטטוטורית ועליונה בהחלטותיה המקצועיות, פועלת כבית משפט מנהלי, ובית משפט מחוזי כערכאת ערעור ידון בעניינים טכניים בלבד כגון פגם בהליך, או בהכרעה הרפואית.

תפיסתו של מלצר כפי שניסח בסיכום דבריו בסעיף 42.ג:

"הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה. אף כאשר בית המשפט המחוזי גורס, חרף האמור, כי נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי, או בהכרעה הרפואית, הרי שככל שהדבר מתאפשר בנסיבות – על בית המשפט להעדיף את הסעד של החזרת הדיון בסוגיה לעיון הוועדה הרפואית בצירוף הוראות לתיקון הפגם, על פני סעד של הצהרה על בטלותה של ההחלטה".

תפיסתו הדורסנית של מלצר נגד האזרחים בעיקר למוחלשים בחברה בניגוד לחוק אינה חדשה, היא מיושמת מזה מספר שנים הלכה למעשה ולא רק בוועדות פסיכיאטריות אלא גם בוועדות החלטה של משרד הרווחה ובוועדות ערר בביטוח לאומי.

הלכה למעשה הוועדות השונות שהפכו להיות סטטוטוריות אינן מחויבות לדיני ראיות, סדרי דין, כפי שמחויב בית משפט מנהלי, מאידך בתי המשפט בד"כ מקבלים החלטות ועדות אלו כסוף פסוק.

בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער אימצו גישה דורסנית זאת גם למוצא פיהם של פקידי הסעד ורואים בהם כסמכות סטטוטורית עובדי קודש הקובעים את גורל האזרחים שנקרו בפניהם.

בפועל נוצרה מערכת דורסנית ואפלה שאינה כפופה לדיני ראיות וסדרי דין הקובעת גורלו של אזרח הנקרה בדרכה ולא ניתן לערער עליה בשום צורה.

שופט העליון חנן מלצר מוכר פיקציה, תיאוריה ללא כיסוי בחוק, הפוגעת קשות באזרחים, והם היחידים המופסדים ממנה ללא יכולת להגן על עצמם מהרשויות:

1. מלצר מתבסס על רעיון שגוי מיסודו וכותב כי "יש, לדעתי, לראות בוועדה הפסיכיאטרית גוף הכפוף לכללי המשפט המנהלי, לרבות אותם כללים המגדירים את אופי התשתית העובדתית שעליה צריכה להתבסס ההחלטה המנהלית (השוו: ביין, בעמ' 411).

על כללים אלה אעמוד להלן" (סעיף 31) – טענה זאת אינה נכונה מבחינה חוקית וכן מבחינה נורמטיבית.

חוק חולי הנפש סעיף 25 קובע כי "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה" כלומר אינם מחויבים לדיני ראיות וסדרי דין שהם עקרונות בסיסיים לניהול כל משפט. ועדות אלו גם אינן פומביות אינן מפרסמות החלטותיהן ואינן חשופות לביקורת הציבורית.

מעשית וועדות פסיכיאטריות, החלטה של הרווחה, ערר של ביטוח לאומי, אינן מתייחסות לראיות, סדרי דין, פומביות, ואף ועדה לא תיטול על עצמה לעמוד בכללי המשפט במנהלי.

2. מלצר דורש מבית משפט מחוזי לצמצם את תחום השיפוט שלו בניגוד לחוק. חוק חולי הנפש סעיף 29 א קובע: "החולה, קרובו וכן היועץ המשפטי לממשלה רשאים לערער על החלטה של ועדה פסיכיאטרית בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כדן יחיד; הערעור יוגש בתוך ארבעים וחמישה ימים מהמועד שבו נמסרה לחולה".

כלומר ניתן לערער על כל דבר בחוק האמור ללא הגבלה למעט שתוגש תוף 45 יום.

לעומת זאת מלצר מגביל את השיפוט בדבריו כי (סעיף 42.א):

"הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט המחוזי על היבטי עבודתה של הוועדה, שבמסגרתם נדרשת הוועדה למומחיותה הרפואית – ראוי שתהיה מסויגת בהיקפה ובעומקה". מלצר דורש משופטי הערכאה מעל הוועדה לדון בפרטים טכניים בלבד כגון "פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי".

 מלצר גוזר על האזרחים להיות תלויים בוועדות פנימיות, פקידות סעד, שהן הפוסקות העליונות ואין מאחוריהן ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לאזרח, הוא יכול לערער רק בפני מי שעשה לו את העוול. למרבה הכאב בתי המשפט פועלים ע"פ הנורמה הפסולה ה"מלצרית" מזה שנים וגזרו עוול לכל החיים לאזרחים ומשפחות רבות מאוד.

דוגמאות:

1. ספטמבר 2011 -בג"צ 4613/11- מדובר באמא אשר ילדיה הוצאו מחזקתה לפני כ- 3 שנים מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה גבעתיים (לימים נתברר כי שיקרה בבית משפט נגד האמא) הייתה "סבורה" כי הילדים בסיכון.

האמא אינה רואה את ילדיה מזה כ- 3.5 שנים למרות שהינה אשה עובדת, נורמטיבית, ללא רבב, וזאת בעקבות הליכים ביורוקרטיים בבית משפט לענייני משפחה.

- בג"צ בראשות השופטים מרים נאור, אסתר חיות, וחנן מלצר דחו את העתירה והחזירו את העניין לבית משפט לענייני משפחה המשמש חותמת גומי לפקידת הסעד.

בג"צ לא התייחס כלל לעובדות ולנימוקים בעתירה ובכך גזר על האמא עוול ובתלות בפקידת הסעד שהיא המשגיחה, המדווחת, המטפלת והפוסקת.

2. אפריל 2012 – זוג קשישים  פנה לנשיאת בית דין לעבודה אורלי סלע לערער על החלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי.

השופטת ענתה למערערים: "תפקידי הוא לא לקבוע אם בעלך מצוי במצב סיעודי, הסבירה השופטת. זו שאלה עובדתית. בזה עוסקת הוועדה. מה שהיא קובעת, אלה דברי אלוהים חיים. אי אפשר לערער עליהם.

תפקידי הוא אחר לחלוטין: אם הוועדה הייתה קובעת שבעלך במצב סיעודי, הייתי צריכה לפתוח את החוק, לראות שכתוב שם: "קשיש המצוי במצב סיעודי זכאי לגמלת סיעוד" והייתי קובעת שבעלך זכאי לגמלה" ובכך סתמה את הגולל על אפשרות לסייע לבעלי מוגבלויות רבים. האם ניתן  לערער על העוול של ועדות הערר? מצער ומקומם ככל שזה ישמע – זה בלתי אפשרי.

 

עובדת סוציאלית שבחרה לפרק את המשפחה הלא נכונה – נפגעה במשפחתה שלה

מידי יום ביומו אנו קוראים על התעללות של עובדים סוציאליים באזרחים חסרי ישע, כשפקידות סעד מפרקות משפחות, גורמות להרס וחורבן לקטינים וקשישים ללא חמלה.

ראינו גם את הנזקים של העובד הסוציאלי הפדופיל יוסי דיאמנט, שאנס קטין שהיה תחת "טיפולו" ורחץ עימו בעירום בים.

אנו קוראים את תסקירי השקר של העו"ס מלאי דברי בלע, לשון הרע והסתה נגד הורים וילדיהם. נכחנו בשקרים של עובדת סוציאלית בבית משפט. לא שמענו את קולו של איציק פרי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. קולו נדם כשמדובר בחבר מרעיו – פושעי משרד הרווחה המוכרים לו.

כעת אנו נתקלים שוב פעם בפשעי עובדי הסעד.

הפעם מדובר בסיפור גבורה, שכן המשפחה גילתה תושיה יוצאת מן הכלל וראויה להערצה ופרסום כשהחליטה לטפל בקרובי משפחתה של עובדת סוציאלית שרצתה לחטוף צעירה ממשפחתה ולחלל את כבוד המשפחה.

הכתבה: שלושה תושבי סכנין סירבו לקבל את ההחלטה שקיבלה עובדת סוציאלית והיכו את קרובי משפחתה באלות ובמוטות ברזל. עובדת הרווחה: "הבן שלי ישן עם מקל". בתגובה יושבתו מחר לשכות הרווחה. חבל שלא שבתתם כשחבר מרעיכם הפדופיל יוסי דיאמנט אנס קטין שהיה תחת טיפולו. וכשפקידת הסעד אתי דור שיקרה שופטת בבית משפט שלום. מדוע אז קולכם לא נשמע?

מבדיקה ראשונית עולה כי יום לפני חטיפת הצעירה בידי העו"ס, החליטה העובדת הסוציאלית להוציא צעירה בת 20 מביתה ולהעביר אותה למקלט חירום. שלושת אחיה של הצעירה שלפי תחושת העו"ס נקטו כלפיה אלימות מתמשכת, לא השלימו עם החלטת העובדת הסוציאלית וביקשו לכלות בה את זעמם.

 ר', בעלה של העובדת הסוציאלית ורופא במקצועו, סיפר כי "בדיוק הגעתי הביתה. כשראיתי אותם הם החלו לקלל, לצעוק ולגדף מחוץ לבית וביקשו שאשתי תצא" (מה, הוא לא פחד על אשתו? אם היה גבר היה מתמודד איתם ולא שולח את אשתו).

 הבעל הוכה באלות, אבנים ובמוטות ברזל וידו נשברה, אחיו הותקף ברגלו ואילו בנו ננשך בידו. שלושת בני משפחתה של העובדת הסוציאלית פונו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים פוריה בטבריה ובמקביל הגישו תלונה נגד התוקפים. "הילדה הקטנה שלי נצמדת אליי מאז התקיפה ולא עוזבת אותי", סיפר הבעל.

* הערת בעלת הבלוג: מומלץ מאוד כי העו"ס תשלח את הילדים שלה לאבחונים במרכז חרום אליו התכוונה לשלוח את הצעירה שלכאורה הוכתה. הם ידעו איך לטפל בבני משפחתה. נאה דורש – נאה מקיים. אם מרכז חרום טוב למשפחת הצעירה שרציתם לחטוף – מן הסתם הוא יהיה טוב גם בשביל בני משפחתך עובדת סוציאלית.

 

בעלה של העובדת הסוציאלית

 

העובדת הסוציאלית אמרה כי היא "בהלם מוחלט ממה שקרה. עד עכשיו אני לא מתפקדת, יושבת ובוכה כל היום. זו טראומה לכל המשפחה לכל החיים. אחרי כל מה שעשיתי אני מקבלת איומים ואלימות. זה זמן רב שאנחנו חיים בפחד. הבן הבכור שלי ישן עם מקל מפחד".

* המלצה חמה לעו"ס:  אם את לא מתפקדת – לכי תאשפזי עצמך בכפיה בגהה או באברבנל, ותקחי קלונקס עם רספרדל וכדורי ליתיום לאיזון ורגיעה מומלץ כמה ריטלנים – זה ייאזן אותך. אם זה טוב "למטופלים" שלך – זה בטח טוב גם בשבילך. חוץ מזה – את מודה שאת לא כשירה לעבודה, לכן מומלץ שתתפטרי מתפקידך ותפסיקי לגרום נזקים לחסרי ישע.

 מנהל לשכת הרווחה בסכנין פתחי אבו-יונס ציין כי "זה נס משמים. שהמשפחה הצילה את אחותם".

 סגירת לשכות הרווחה מחר תתקיים בדיוק בזמן שוועדת הרווחה של הכנסת תדון בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת החוק המשותפת לחברי הכנסת חיים כץ (ליכוד) ורחל אדטו (קדימה) למתן סמכויות לשומרים בלשכות הרווחה וכן בצעדי ענישה חמורים נגד תוקפי עובדי רווחה.

 "תוקפים אותנו בכל מקום" 

"דמנו אינו הפקר", אמר יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי. "אנשים שאינם מרוצים מהחלטותיהם של עובדים סוציאליים תוקפים אותם בלשכות הרווחה, ברחוב, בעת ביקור בבית, בבית משפט ועכשיו גם בביתם. ואם לא מוצאים אותם, תוקפים את בני משפחתם. אנחנו לא יכולים לעבור על כך לסדר היום ודורשים הגנה מרבית על העובדים הסוציאליים".

ממלא מקום דובר המחוז הצפוני במשטרה, רב-פקד יקי אוחנה, אמר ל-ynet כי זהותם של החשודים בתקיפה ידועה ושמתבצעות סריקות לאיתורם. אוחנה ציין כי "בעלה של העובדת הסוציאלית העיד ששלושה אנשים תקפו אותו בגלל דברים שקשורים לעבודה של אשתו".

דובר עיריית סכנין ד"ר גזאל אבו-ריא, אמר כי "מדובר באירוע חמור ובעקבותיו אנחנו הולכים לסגור את דלתות העירייה ב-13:30. למען הכנות, ממילא הדלתות ננעלות בשעה זו בפני כל האזרחים. 

קישורים:

בשם "עבודת הקודש": יוסף דיאמנט פקיד סעד פדופיל -בעל סמכויות סטטוטוריות מבתי משפט לנוער, הורשע במעשים מגונים בנער בטיפולו

איציק פרי – יו"ר איגוד העו"ס – עדות עילגת ומזלזלת בבית משפט

מה עושה השופטת אגי זהבה מבימ"ש שלום תל אביב, כשהיא מגלה שפקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי, שיקרה אותה? מוציאה צו איסור פרסום. . .

הסתת ילדים במתקן חרום נגד אמם

הבשורה על פי משפחת חביבי 

רשלנות רפואית בית חולים סורוקה – סיפורה של שירה חצרוני

עובדה 2012 – התחקיר המלא על שירה חצרוני שנכנסה לבית החולים סורוקה בחודש השמיני להריונה ושמה קבעו שהיא סובלת מהרעלת הריון, והחליטו ליילד אותה בניתוח קיסרי ולאחר מכן היא נשארת בהשגחה בבית החולים ולאחר כמה ימים הגיעה לטיפול נמרץ ומשמה הכל מסתבך – שירה חצרוני הגיעה לבית החולים סורוקה, ילדה תאומים בניתוח קיסרי, אושפזה ולבסוף שוחררה עם נזק מוחי קשה.

איך זה קרה?

שרית מגן ורוני זינגר יוצאות עם הוריה למסע לגילוי האמת.

רוני זינגר | שרית מגן | עובדה | 03/04/12

כשההורים של שירה חצרוני הביאו אותה לבית החולים סורוקה בחודש השמיני להריונה, הם לא תיארו לעצמם שלידת הנכדים שלהם תסתיים כך. אחרי שנים של טיפולי פוריות הצליחה שירה להיכנס להריון, ולשמחתה נודע לה שהיא נושאת ברחמה תאומים. בחודש השמיני להריונה הגיעה לבית החולים, שם אבחנו כי היא סובלת מרעלת הריון והחליטו ליילד אותה בניתוח קיסרי דחוף. בשל מצבה, הושארה שירה להשגחה בבית החולים.

ההורים של שירה, איווה ואביה, לא עזבו את מיטתה יום ולילה. אחרי חמישה ימים החליטו לראשונה לנסוע הביתה לישון קצת, אלא שבשלוש בבוקר הגיע הטלפון ששינה את חייהם. "התקשרו ואמרו ששירה בטיפול נמרץ נשימתי", מספר אביה, "איך בטיפול נמרץ? הרי עזבנו אותה לפני כמה שעות".

כשההורים מגיעים לבית החולים הם מגלים ששירה חסרת הכרה. ההסבר שהם מקבלים הוא ששירה התמוטטה במחלקת יולדות, הונשמה והורדמה ולאחר מכן הועברה לבדיקת סיטי ולטיפול נמרץ. לתדהמתם, כשהיא מתעוררת כעבור שבועיים, היא לא הבת שהיתה להם. מתברר שהיא סובלת מנזק מוחי.

הם לא שוכחים את מה שלחשה להם אחת האחיות באותו לילה ראשון בטיפול נמרץ: "שירה הגיעה לכאן כחולה לגמרי", היא אמרה, "לא היינו בטוחים בכלל שנצליח להחזיר אותה לחיים". ההורים לא מצליחים להבין: בבית החולים סיפרו להם ששירה הונשמה היטב כל הדרך, ממחלקת יולדות ועד טיפול נמרץ, אם כך – איך זה שהגיעה לטיפול נמרץ כשהיא כחולה, ללא דופק, ונזקקת להחייאה דחופה? ואיך זה שבסופו של דבר יש לה נזק מוחי?

כשהם מנסים לחלץ תשובות מבית החולים, נתקלים ההורים בקירות אטומים ומחליטים לצאת למסע משלהם כדי לגלות את האמת. יחד עם צוות "עובדה", מצוידים במצלמות נסתרות, הם מסתובבים במסדרונות בית החולים ושואלים את הצוות הרפואי את השאלות שלא נותנות להם מנוח.

העובדות המקוממות שמתגלות להם בדרך מותירות אותם עם סימן שאלה אחד גדול. "שמישהו יעמוד מולי ויגיד לי את האמת פעם אחת… אני מאמין שהמצפון של אנשים שם מעיק עליהם. מותר לרופאים לטעות, אבל אסור לשקר", אומר אבא של שירה.