כשלים בחדרי מיון בבתי חולים

המחלקה לרפואה (ורשלנות) דחופה , רן רזניק , ישראל היום , 30.11.2013

חדרי המיון בכל הארץ מאוישים ברופאים תורנים זוטרים ולא מיומנים, משרד הבריאות לא מפקח – ומאות חולים נפגעים מדי שנה

אליהו כהן מבאר שבע היה בן 25 במותו. הוא הותיר אחריו אישה, נטלי, ילד בן שנתיים והורים כואבים מאוד. אלא שעכשיו מתברר מדו"ח החקירה של משרד הבריאות, כי היה אפשר למנוע את מותו, אלמלא קיבל כהן טיפול כושל ושגוי בחדר המיון של בית החולים סורוקה בבאר שבע, שאליו פנה ארבע פעמים במשך חמישה ימים. אילו היה מקבל טיפול מקצועי בסיסי, סביר להניח שהיה היום בין החיים.

כהן סבל מזיהום שהלך והחריף ברגלו – זיהום שאפשר לטפל בו, וכנראה גם לרפא, באמצעות תרופת אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים. אולם שלוש פעמים הוא שוחרר מחדר המיון, לאחר שנבדק רק בידי רופאים זוטרים ומתמחים שטעו באבחנה, ולא ערכו אצלו חלק ניכר מהבדיקות הרפואיות הבסיסיות ביותר. בעקבות זאת הלך הזיהום והתפשט בגופו, עד שמת בבית החולים, לאחר שהגיע לחדר המיון בפעם הרביעית, חמישה ימים לאחר פנייתו הראשונה.
מסקנות אלו עולות מחקירת הפרשה, שניהלה בשנה האחרונה ועדה במשרד הבריאות. דו"ח הוועדה הוגש לפני שבועות ספורים ונחשף כאן לראשונה, והוא מעלה ביקורת חסרת תקדים בחריפותה על הטיפול הרפואי שקיבל כהן, בבית החולים המרכזי המשרת את כל תושבי דרום הארץ.
המקרה של אליהו כהן אמנם חריג בחומרתו, אך מתחקיר "שישבת" עולה כי חלק ניכר מהכשלים שנתגלו בחדר המיון בסורוקה חוזרים על עצמם בבתי חולים רבים בארץ. על פי נתוני משרד הבריאות, הבעיה המרכזית שעולה שוב ושוב בחדרי המיון היא העובדה שבמקרים רבים מטפלים בחולים עשרות רופאים זוטרים, לא מנוסים ולא מיומנים, ללא מעורבות של רופאים בכירים ומנוסים יותר. בשנים האחרונות הוגשו לבתי החולים ולמשרד הבריאות מאות תלונות על טיפול רפואי כושל ומוטעה בחדרי המיון, חלקן הגיעו עד כדי תביעות בבתי משפט.
התחקיר מבוסס על דו"חות של האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות מהשנה האחרונה, על שורה של תביעות בגין רשלנות רפואית מהעת האחרונה וכן על שיחות עם רופאים בכירים, עובדי מערכת הבריאות ומנהלי בתי חולים בהווה ובעבר. מהממצאים עולה כי לא פעם, רופאים זוטרים, שלא קיבלו היתר לשחרור חולים מחדר המיון, מחליטים בעצמם לשחרר את החולים ולא לאשפזם – ללא מעורבות פעילה כלשהי של רופא בכיר, מה שעלול לגרום לפגיעה קשה בחולים, ובמקרים קיצוניים אף למותם. הוראות המשרד קובעות במפורש כי רק תורנים שהם מומחים בתחום הרפואי שבו הם עובדים (אורתופדיה, כירורגיה, רפואה פנימית, רפואת ילדים וכו'), או שהם מתמחים הנמצאים בשנתיים האחרונות לתקופת ההתמחות, רשאים לשחרר חולים.
עוד עולה מהתחקיר כי משרד הבריאות מפקח באופן לקוי על הנעשה בחדרי המיון, וכי הרישום בתיקים הרפואיים נעשה בכתב יד שאינו תמיד קריא (בכמה מבתי החולים התברר כי רבע מהתיקים היו בלתי קריאים). במקרים רבים חסרים רישומים חיוניים. באגף לביקורת פנים במשרד הבריאות כבר התריעו בחודשים האחרונים בפני ראש מינהל רפואה במשרד, פרופ' ארנון אפק, כי התופעות הללו עלולות לסכן את חיי החולים – אבל עד עתה לא נעשה שינוי משמעותי בנושא.
"הממצאים החוזרים על עצמם מעלים חשש של ממש לפגיעה ממשית בחיי בני אדם", מתריע אריה פז, מבקר משרד הבריאות לשעבר. "למרבה הצער, משרד הבריאות אינו מבצע את חובתו לפיקוח ולבקרה משמעותיים על תפקוד חדרי המיון בבתי החולים". פז, שיצא לגמלאות לפני כחודש, לאחר 32 שנים במערכת, היה אחראי בעשור האחרון לעשרות ביקורות פנימיות שערך המשרד במרבית חדרי המיון של בתי החולים הממשלתיים.
"חדרי המיון הם הצומת המרכזי של בית החולים", הוא אומר. "הייתי רוצה לדעת ש־24 שעות ביממה נמצאים שם מיטב הרופאים בתורנות, כדי להבטיח את שלום הציבור. הייתי גם רוצה שהנהלות בתי החולים יבטיחו שכל הרופאים שמשובצים לתורנות בחדרי המיון יהיו מספיק מנוסים ומיומנים לטפל במאות האלפים שפונים אליהם מדי שנה.
"משרד הבריאות צריך להפסיק לתת לבתי החולים אישורים גורפים עבור רופאים המוצבים בחדרי המיון, ובמקום זה לבדוק ברצינות אם הרופאים כשירים לתפקיד, ואף לבדוק לאחר מתן האישור איך הרופאים ממלאים את תפקידם. צריך למצוא דרכים לשבץ רופאים מומחים בשעות הערב והלילה כדי להבטיח את מיטב הטיפול הרפואי, וכאמצעי של בקרה רפואית על עבודת הרופאים המתמחים. הנהלת משרד הבריאות חייבת לנקוט צעדים מיידיים בנושא".
ד"ר אמיר שחר, שניהל שנים רבות את חדר המיון בבית החולים שיבא בתל השומר ונחשב לאחד מבכירי תחום הרפואה הדחופה בארץ, מדגיש כי "חולים ופצועים מגיעים לחדרי המיון 24 שעות ביממה, ואלה החולים הכי חשובים, הכי דחופים, וברמת הסיכון הגבוהה ביותר: מצבם הרפואי עדיין לא ידוע, ולכן חשוב מאוד שיראו ויבדקו אותם דווקא הרופאים המנוסים והבכירים. הרופאים המתמחים בחדר המיון צריכים לעבוד תחת הדרכה והשגחה של הבכירים. ואולם, המצב בחדרי המיון הוא שאין שם כל הזמן רופאים בכירים. המשמעות עלולה להיות אבחון מוטעה וטיפול מוטעה לחולים במצבים קריטיים. המודל הנכון להפעלת חדרי המיון הוא במשמרות סביב השעון של הרופאים הבכירים, אבל זה עדיין רחוק מלהיות מיושם בישראל".
על הבעיה בהצבת רופאים זוטרים בחדרי המיון מתריע גם עו"ד ערן קייזמן, שמייצג זה שנים רבות רופאים ואנשי צוות סיעודי בהליכי משמעת ואתיקה. "חדר המיון הוא מקום מסוכן מאוד לרופאים ולחולים כאחד", הוא אומר. "לחלק מהפונים לחדר המיון יש בעיה רפואית ברורה מאוד ואצל חלק ברור שאין בעיה רפואית שמצדיקה אשפוז, אולם יש פונים לא מעטים, שלכאורה נראה שיש להם רק בעיה קלה, אבל הם 'פצצה מתקתקת' מבחינה רפואית. האתגר הקשה ביותר הוא לאבחן ולאתר את החולים האלה. מאחר שבחלק מהזמן מוצבים בחדר המיון רופאים תורנים חסרי ניסיון והם לא תמיד מנוסים מספיק כדי לאבחן את החולים האלה".


אליהו כהן ז"ל. הרופאים בחדר המיון בסורוקה התעלמו מהתרעות בני המשפחה

ללא בדיקות דם וללא הדמיה

אליהו כהן פנה למרפאת קופת חולים לאומית בבאר שבע בתחילת אוגוסט 2009 והתלונן על כאבי גב שמקרינים על רגל ימין. את הכאבים קישר לאירוע במוסך שלו: זמן קצר לפני כן הוא דחף רכב. ועדת החקירה של משרד הבריאות ציינה כי יש נטייה מוכרת וטבעית לתת הסבר סיבתי לכאב שממנו אנו סובלים, אך ההסבר אינו בהכרח נכון. למרות זאת, ההסבר שנתן כהן לכאבים התקבל כעובדה על ידי כל הרופאים שטיפלו בו, למרות חוסר ההתאמה בין האבחנה לממצאי הבדיקה הרפואית.
ב־7 באוגוסט, כשהכאבים לא פסקו, הופנה כהן לבית החולים סורוקה. כשהגיע לחדר המיון האורתופדי לא נלקחו ממנו בדיקות דם ולא נעשו בדיקות הדמיה. נרשם כי לא נמצאה עלייה בחום גופו. הוא טופל בתרופה משככת כאבים ושוחרר הביתה עם המלצה לביצוע בדיקת הדמיה ולנטילת משככי כאבים. כהן המשיך לסבול מכאבים עזים מאוד, הרגל התנפחה והאדימה והיתה חמה למגע. יומיים לאחר ביקורו בחדר המיון שלחה אותו רופאת המשפחה שוב לבית החולים, מחשש שהוא סובל מחסימה חריפה של כלי הדם ברגל.
לפי דו"ח החקירה, בחדר המיון טופל כהן על ידי ד"ר יפים שוט, שאינו מומחה או מתמחה באורתופדיה. הרופא שלח אותו לצילומי רנטגן, שלא הראו ממצאים חריגים ברגל, איבחן קרע בגיד ושיחרר את כהן מחדר המיון, והציע לו להיעזר בקביים.
על פי ממצאי החקירה של משרד הבריאות, ד"ר שוט שגה באבחנה הרפואית ולא ביצע לכהן בדיקות חיוניות בסיסיות: בדיקות דם, אולטרה־סאונד והדמיה (CT או MRI). כהן שוחרר מחדר המיון בלי שנערך בירור ממצה ורציני במצבו. עוד קבעה החקירה כי המקרה הבלתי שיגרתי חייב התייעצות עם רופא מומחה, וד"ר שוט טעה בכך שלא העביר את המידע הקריטי על מצבו של החולה לרופא בכיר, למרות שמדובר בחולה שחוזר לחדר המיון עם אותה תלונה. "לא היה שום תהליך מובנה של הצגת החולה לצוות המחלקה בדיעבד, כדי לבקר החלטות שהתקבלו בזמן המשמרת בחדר המיון ובתורנות של הרופאים הזוטרים", נאמר בדו"ח החקירה.
למחרת, ב־10 באוגוסט, שוב נשלח כהן על ידי רופא בקופת חולים לבדיקה בחדר המיון האורתופדי בסורוקה. הפעם טופל כהן בידי ד"ר גרגורי כץ, רופא תורן זוטר, שאף הוא אינו מומחה ואינו מתמחה באורתופדיה. לדברי המשפחה, לחץ הדם של כהן היה נמוך, הדופק היה מהיר והוא קדח מחום – סימנים שיכולים להעיד על סכנת חיים. למרות זאת, טוענת המשפחה, בחדר המיון לא ניתנה שום דחיפות לטיפול בו, הוא לא קיבל נוזלים, ושוב לא נעשו לו בדיקות המעבדה השגרתיות במקרים אלה. בנוסף, ניתנו לו תרופות מדכאות כאבים, שיכולות לטשטש ולהעלים סימנים חיוניים לאבחון נכון של הבעיה הרפואית.
ועדת החקירה של משרד הבריאות קבעה, על סמך עדותו של ד"ר כץ, כי הפרשנות שנתן לבעיה הרפואית שממנה סבל כהן היתה שגויה: הוא התייחס אליו כאל מקרה שד"ר שוט כבר איבחן לפני כן, וסבר שעליו רק להשלים את הטיפול, ולכן לא ערך בדיקה מחודשת של הרגל חרף ההרעה במצבו של החולה.
ד"ר כץ פנה עם האבחנה השגויה לתורן הבכיר בחדר המיון, ד"ר חגי מוסקוביץ, שבאותה עת לא היה עדיין מומחה, אך כבר היתה לו הסמכות וההרשאה להחליט על שחרור מחדר המיון. הנוהל המקובל בסורוקה היה שהרופא התורן הזוטר מציג את המקרה לרופא התורן הבכיר יותר, וזה חותם איתו על מכתב השחרור של החולה. ד"ר מוסקוביץ דווקא חשד שמשהו לא תקין עם החולה, אבל "לא מצא לנכון לבדוק את החולה!!! (סימני הקריאה במקור), ובמקום ללכת עם הרופא הזוטר ולבדוק את החולה, העדיף משום מה להפנותו לבירור בחדר מיון פנימי כדי לשלול מחלה אחרת". בפני ועדת החקירה טען ד"ר מוסקוביץ כי לא היה עליו לבדוק את החולה, ודי היה באינפורמציה שנתן ד"ר כץ.
ועדת החקירה קבעה כי "האינפורמציה של ד"ר כץ, התורן הזוטר, היתה שגויה, וכך נוצר קונספט שגוי מתחילתו ועד סופו, שהועבר מרופא לרופא. גם האמצעי הסופי לפני ההחלטה הקריטית אם לשחרר את החולה או לאשפזו, דהיינו, בדיקת הרופא הבכיר בשטח – לא הופעל. זו שגיאה שהיה אפשר למנוע אילו טרח הרופא הבכיר לבדוק את החולה, פעולה בסיסית הנלמדת כיסוד של הרפואה בכל בית ספר לרפואה".
שרשרת המחדלים הבלתי נתפסת נמשכה כששני הרופאים בחדר המיון האורתופדי הפנו את כהן לייעוץ בחדר המיון הפנימי, אבל "כתבו את מכתב השחרור מחדר המיון עוד לפני שהמטופל אפילו נבדק על ידי הרופא הפנימי ולפני שידעו מהן המלצותיו… הם לא ראו אותו שוב לאחר שנשלח לייעוץ הפנימי, כלומר – הם לא קראו את הייעוץ, שניתן לפי בקשתם, ולא התעניינו מה עלה בגורלו של החולה שלהם".
דו"ח החקירה מצא כי המחדלים המשיכו גם במיון הפנימי. כהן נבדק "באופן שטחי ביותר" בידי הרופא הפנימי, ד"ר דורון שוורץ, ש"לא טרח אפילו לבדוק את הגפיים, כי זה בשטח האורתופדי, אבל המליץ על בדיקת דם חוזרת. לא היה שום ניסיון מצידו לקחת אנמנזה בלתי תלויה או ניסיון עצמאי להבין את המקרה".
כהן שוחרר שוב לביתו, בפעם השלישית בארבעה ימים, כשהוא סובל מכאבים עזים ונמצא במצב של הרעלת דם מסכנת חיים שלא אובחנה. למעשה, לא נעשה שום בירור אמיתי לסיבת מצבו הקשה. על פי הדו"ח, הרופאים בחדר המיון אף התעלמו מהתרעות בני המשפחה בזמן האשפוז, שלפיהן הופיעו על גופו של כהן כתמים שחורים־כחולים־סגולים, שיכולים להעיד בבירור על תהליך מתקדם של הרעלת דם עקב זיהום וקריסה של מערכות הגוף.
למחרת, 11 באוגוסט, הגיע כהן שוב לחדר המיון, בפעם הרביעית. הפעם, למרבה האסון, גופו קרס לחלוטין, והוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ. כעבור זמן קצר נפטר.
מסקנות החקירה, שהוגשו לפני שבועות אחדים להנהלת משרד הבריאות, לרופאים המעורבים בפרשה ולמשפחת החולה, ואשר נחשפות כאן לראשונה, חריגות בחריפותן. צוות הבדיקה של המשרד מותח ביקורת חסרת תקדים בחומרתה על הטיפול הרפואי שקיבל כהן בבית החולים המרכזי המשרת את כל תושבי הדרום: "למרות שהיה חוסר התאמה בין האבחנה המשוערת לבין הממצאים הרפואיים, לא נעשה שום תהליך של התייעצות עם רופא בכיר או רופא כונן, לא בזמן אמת ולא בדיעבד… חלק מהרופאים לא הכירו את פרטי המחלה של כהן בעת שקבעו את האבחנה ואת הטיפול בחולה – דבר שאיפשר אבחנה וטיפול שגויים… לפחות בשתי פניות לחדר המיון היתה התעלמות מסימנים חיוניים שהיו אמורים להדליק אור אדום ולהטיל ספק באבחנות שניתנו… שלושת הביקורים בחדר המיון לא עמדו בסטנדרטים המקצועיים והמקובלים… כל המקרה נוהל על ידי רופאים זוטרים שלא היה להם ידע מקצועי להתמודד עם המקרה המורכב של כהן".
הוועדה העלתה גם ביקורת נוקבת על הדרך שבה חקרה הנהלת בית החולים את המקרה כדי להימנע ממקרים דומים. נקבע כי הליך הבדיקה שביצע בית החולים "לוקה בחסר ושגוי מיסודו. מסקנות הבדיקה שגויות, ואינן עולות בקנה אחד ולו עם הרשומה הרפואית. הוועדה ממליצה לבית החולים לקיים תהליכים מובנים של בירור מעמיק והפקת לקחים במקרים חריגים, בראש ובראשונה על מנת למנוע הישנות מקרים שאפשר להפיק מהם לקחים".
באפריל 2011 הגישה משפחתו של כהן, באמצעות עורכי הדין ד"ר שי פויירינג וד"ר צפריר אושרי, תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית, הבעלים של בית החולים סורוקה. התביעה מתנהלת בימים אלה, וטרם ניתן בה פסק דין. בכתב ההגנה שהגישה קופת חולים כללית היא דחתה את כל הטענות על הטיפול הרפואי בחדר המיון ובין השאר טענה: "אליהו כהן נפטר ממחלה שלא ניתן היה לזהותה שעות קודם למועד שבו התגלתה ולא ניתן היה לצפותה מראש. טענות התובעים כי לאור התוצאה ניתן להסיק כי הנתבעים התרשלו היא בגדר 'חוכמה לאחר מעשה', ואין בה כדי ללמד על סטייה מסטנדרט טיפול סביר. הנתבעת העסיקה צוות רפואי מיומן, מקצועי ומנוסה, והמנוח קיבל מהצוות הרפואי טיפול רפואי מקצועי ומיומן לפי הסטנדרטים הרפואיים. הנתבעת התייחסה לתלונותיו של המנוח ונתנה להן מענה הולם, וזאת בהתאם לתלונותיו ולתוצאות הבדיקות אשר נערכו לו בביקוריו בחדר המיון".
לגבי דו"ח משרד הבריאות מסרה קופת חולים כללית בתגובה, כי היא "לומדת את הדו"ח ותדון בנושא עם בית החולים".
מבית החולים סורוקה נמסר: "אנו משתתפים בצערה של המשפחה. מדובר במקרה טרגי, שבו בחור צעיר נפטר לאחר שלקה בזיהום מחיידק אלים וקטלני. אנו לומדים את דו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות שהגיע לעיוננו בימים אלה, וסבורים שחשוב להפיק את המסקנות מדו"ח הוועדה. כבר בסמוך למקרה, בעקבות ממצאי ועדת בדיקה פנימית של בית החולים, רועננו הנהלים. נציין כי לבית המשפט הוגשו בנושא זה חוות דעת מקצועיות שונות ששוללות התנהגות רשלנית של מי מהרופאים המעורבים, ואשר מצביעות על היעדר אפשרות לצפות או למנוע את התוצאה הקשה, אלא בחוכמה שלאחר מעשה".
ממשרד הבריאות נמסר: "דו"ח הוועדה הועבר למינהל הרפואה במשרד הבריאות וליחידה לבטיחות המטופל, לצורך לימוד והסקת מסקנות מערכתיות. החלטות בדבר אחריות פרסונלית של הרופאים המעורבים בפרשה תיקבענה לאחר היוועצות עם יחידת הדין המשמעתי".


חדר המיון בבית החולים סורוקה – צילום: דודו גרינשפן

"מיון הוא מיון הוא מיון"

חדר המיון, או בשמו הרשמי "המחלקה לרפואה דחופה", הוא הלב של כל בית חולים. תפקידו המרכזי הוא קביעת מצבו של המטופל ודיאגנוזה ראשונה, שלפיה מתקבלת ההחלטה אם לאשפזו באחת המחלקות בבית החולים או לשחררו לביתו, עם המלצות להמשך הטיפול מחוץ לבית החולים. מדי שנה נרשמות כ־3 מיליון פניות לחדרי המיון ב־23 בתי החולים הציבוריים בישראל. העמוס ביותר, עם יותר מ־200 אלף פניות בשנה (כ־550 פניות ביום), הוא בית החולים סורוקה בבאר שבע; אחריו ברשימה איכילוב בתל אביב (כ־200 אלף פניות), שיבא בתל השומר (כ־190 אלף) ובילינסון בפתח תקווה (כ־180 אלף).
על פי הנחיות משרד הבריאות, רק רופא מומחה, או מתמחה שנמצא בשנתיים האחרונות לתקופת התמחותו – רשאי לשחרר חולים מחדר המיון. ואולם מתברר כי לא פעם מחליטים רופאים זוטרים על דעת עצמם לשחרר את החולים ולא לאשפזם, ללא בדיקה של רופא בכיר ובניגוד להוראות.
במקרים שבהם חסר בבית החולים כוח אדם בעל הכשרה מתאימה, נדרש אישור ממשרד הבריאות המאפשר לרופא המוצב בחדר המיון לשחרר חולים. פנייה לקבלת אישור נעשית לגבי רופא ספציפי, וצריכה לכלול המלצות של מנהל המחלקה שבה הוא מועסק, מנהל מחלקת המיון ומנהל בית החולים; אלה נדרשים לציין כי הם "ממליצים ללא סייג" שהרופא שבו מדובר כשיר לבצע תורנויות במיון ושניתן "להסמיכו לשחרר חולים במהלך התורנות".
אלא שמתברר כי משרד הבריאות אינו עורך בקרה תקופתית על תפקוד הרופאים התורנים בחדרי המיון, ואינו בודק אם כל הרופאים הללו אכן קיבלו את האישורים המתאימים. ביקורת של האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות, שבדקה בשנה האחרונה את תפקוד חדרי המיון בבתי החולים איכילוב, אסף הרופא, וולפסון, רמב"ם ובני ציון, חשפה ליקויים רבים, ובראשם – הצבת עשרות רופאים זוטרים בתורנות בחדרי המיון, המחייבת אותם לקבוע אם לשחרר חולים או לאשפזם, וזאת בלי שקיבלו אישור לכך ממשרד הבריאות.
הביקורת אף העלתה כי גם בתי חולים שמבקשים ממינהל הרפואה במשרד הבריאות את האישורים החריגים לשחרור חולה בידי רופאים זוטרים מקבלים אותם כמעט אוטומטית ובלבד שמדובר ברופא שסיים לפחות שנת התמחות אחת (התמחות נמשכת חמש עד שבע שנים).
דו"ח הביקורת, שהועבר לראש מינהל הרפואה, פרופ' ארנון אפק, מתריע כי "נתינת אישורים באופן גורף, כשהעיקרון המנחה הוא שהרופא סיים לפחות שנת התמחות אחת, עלולה לגרום לפגיעה בשלומם ובבריאותם של החולים הפונים לחדר המיון… יש להבטיח שחדר המיון יהיה ערוך בכל עת לקלוט ולטפל בחולים המגיעים אליו, דבר המצריך נוכחות צוות רפואי וסיעודי מיומן ובעל הכשרה מתאימה בכל שעות היממה; וכן תיעוד נאות של הטיפול שניתן, תוך הקפדה על מילוי נכון של הרשומה הרפואית".
פרופ' אפק השיב לאגף הביקורת במשרד הבריאות, כי הדו"ח הועבר לבחינתה של ראש האגף לרפואה כללית במשרד הבריאות, ד"ר ורד עזרא, ולאחר שתתקבל חוות דעתה יוחלט על המשך הטיפול בנושא.
בבית החולים איכילוב בתל אביב נבדקו 400 תיקים של חולים ששוחררו מהמיון בין אוקטובר 2012 לאפריל 2013. בבדיקה התגלה ש־42 רופאים, כמעט מחצית מהרופאים התורנים, חתמו על מכתבי השחרור של החולים בלי שהיו מורשים לעשות זאת. מאחר שמכתבי השחרור באיכילוב נכתבים בכתב יד ולא מודפסים במחשב, התברר שב־103 מהתיקים הרפואיים (כ־26 אחוזים מכלל התיקים) כתב היד של הרופא לא היה קריא. חשוב לציין כי המידע שמתועד במכתב השחרור חשוב מאוד להמשך הטיפול הרפואי, בין אם בקופת החולים ובין אם באשפוזים עתידיים בבית החולים.
עוד התגלה באיכילוב כי ב־56 מתוך 400 מכתבי השחרור שנבדקו אין או אי אפשר לזהות את חותמת הרופא ששיחרר את החולה. לכך יש, כמובן, משמעות משפטית ואתית כבדת משקל, אם לחולה יהיו טענות על הטיפול בחדר המיון, או אם מצבו הרפואי יסתבך בעקבות הטיפול.
בעקבות ממצאי הביקורת כתב ביוני השנה אריה פז, אז עדיין ראש אגף ביקורת פנים במשרד הבריאות, למנהל איכילוב, פרופ' גבי ברבש, כי לעובדה שרופאים משובצים לתורנויות בחדר המיון למרות שאינם רשאים לשחרר חולים יש "השלכה מקצועית, מאחר שלכאורה הם אינם בעלי מיומנויות וכשירויות לאבחון ולמתן הוראות בעלות השלכה רפואית".
על ממצאי הביקורת השיב פרופ' ברבש לפז: "אכן, כתב היד של רופאים ואחיות לעיתים אינו קריא דיו. אנחנו עושים מאמצים מתמידים בכיוון זה". לגבי הממצאים על הצבת רופאים תורנים ללא אישור משרד הבריאות, הודה ברבש כי "זו הבעיה המרכזית, הדורשת פתרון סיסטמטי", אבל ציין כי "הרופאים שנטען שאינם בעלי הרשאה לשחרור, מרביתם רופאים מומחים שאינם זקוקים להרשאה, או שיש להם הרשאה. רופא קבוע אחד בחדר המיון היה ללא הרשאה, והנושא כבר תוקן… מדובר בבעיה סבוכה, שתידון בינינו על כל משמעויותיה. בינתיים מתברר שמשרד הבריאות יודע על ממצאים דומים בבתי חולים אחרים ומודע למורכבות הנושא".
ואכן, ממצאים דומים התגלו גם בחדרי המיון של בתי החולים הממשלתיים האחרים. בבית החולים רמב"ם בחיפה, 45 מתוך 83 מהרופאים לא היו רשאים לשחרר חולים, נתון המעלה את החשש שהיו מקרים שבהם רופאים לא מוסמכים שיחררו חולים. עוד נמצא כי בחלק ממכתבי השחרור של החולים לא צוין שם הרופא ששיחרר את החולה, או שהחותמת של הרופא המשחרר היתה בלתי קריאה.
בבית החולים וולפסון בחולון התגלה כי ב־34 מתוך 270 התיקים הרפואיים שנבדקו כתב ידו של הרופא לא היה קריא, וב־13 תיקים לא היה אפשר לדעת מי הרופא ששיחרר את החולה מחדר המיון. רופא אחד מתוך 64 רופאים שהוצבו בתורנויות בחדר המיון לא היה רשאי לשחרר חולים על פי הוראות משרד הבריאות. בדו"ח הביקורת על בית החולים צוין כי "קיימת בעיה חוזרת על עצמה בנושא נוכחות רופאים בחדר המיון הפנימי בשעות התורנות". כמו כן, בניגוד להנחיות משרד הבריאות, לא נמצאה רשימת הרופאים הכוננים (הרופאים המומחים שלא נמצאים בבית החולים, אבל צריכים להיות מוכנים לתת ייעוץ טלפוני ולהגיע בתוך חצי שעה בעת הצורך).
בבית החולים בני ציון בחיפה התגלה כי 9 מקרב 57 הרופאים שהיו חתומים על טופסי שחרור של חולים לא היו רשאים לעשות זאת. בביקורת שנערכה בבית החולים ב־1 במאי 2013 התברר כי הרופא ששימש רופא כונן גינקולוגי עבד באותו זמן בדיוק במרפאת קופת חולים מכבי בצ'ק פוסט. זאת בניגוד להוראות המפורשות של משרד הבריאות, שלפיה הרופא שרשום ככונן לא יעסוק בזמן הכוננות בכל עבודה שאינה קשורה לעבודה במוסד הרפואי שבו הוא כונן. מחברי הדו"ח התריעו כי "לביקורת במשרד הבריאות נודע שתופעה זו, של רופאים כוננים העוסקים בשעות הכוננות שלהם בעבודות נוספות, הן במרפאות קופות החולים או בקליניקות הפרטיות שלהם, היא רחבה ביותר ומקיפה רופאים נוספים".
בתגובה לממצאי הדו"ח כתב ד"ר אלימלך קיינרייך, מהנהלת בית החולים בני ציון למשרד הבריאות ביוני השנה: "הדרישה היא כי התורן הבכיר יהיה מורשה חתימה בשחרור, והתורן הזוטר, המסייע לו – פועל בפיקוחו". הוא התחמק מלהשיב על הממצאים, שלפיהם אחד הרופאים הכוננים עבד בקופת חולים מכבי בזמן הכוננות, ורק השיב כי "הנושא ידוע ומונחל לידיעת הכלל", וכי באירוע המדובר שהה בבית החולים רופא בכיר אחר.
בבית החולים אסף הרופא בצריפין נבדקו כ־200 תיקים רפואיים של חולים ששוחררו, וגם בהם התברר כי בחלק מהתיקים נכתב מכתב השחרור בידי רופאים בכתב בלתי קריא, וב־39 מהתיקים לא ניתן היה להבין מי הרופא ששיחרר את החולה. 14 מתוך 71 רופאים שביצעו תורנות בחדר המיון חתמו על מכתבי שחרור למרות שלא היו רשאים לעשות זאת. בחדר המיון האורתופדי בבית החולים לא נמצאה רשימה של הכוננים.
במכתב התשובה למשרד הבריאות כתב ד"ר יצחק שרף, מהנהלת בית החולים: "בחדרי מיון ספציפיים, למשל בתחום עיניים ואף־אוזן־גרון, רופאים צעירים, שקיבלו אישור ממנהל המחלקה, משחררים חולים תוך כדי התייעצות עם הרופא הבכיר". המכתב העלה את חמתו של מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, שביקש מראש מינהל רפואה, פרופ' אפק, להזמין את אנשי אסף הרופא לבירור מאחר והתשובה היא "לא סבירה". "מיון הוא מיון הוא מיון הוא מיון", כתב גמזו, "אין דבר כזה 'מיונים ספציפיים'… ומה זה למען השם?!" הוא הדגיש שוב כי רק רופא שקיבל אישור ממשרד הבריאות רשאי לחתום על שחרור חולה מחדר מיון בבית חולים בארץ.

משוחררת שוב ושוב

א', בת כ־30 ממרכז הארץ, סבלה בנובמבר 2011 מכאבים עזים מאוד בין השכמות, בשני לילות רצופים. היא פנתה לייעוץ במרפאה האורתופדית בבית החולים מאיר בכפר סבא ונבדקה בשעות אחר הצהריים בידי מנהל המחלקה, פרופ' מאיר ניסקה. ניסקה המליץ לה על משככי כאבים ומנוחה וקבע כי אין צורך באשפוז.
אולם כבר באותו ערב היתה החמרה ניכרת במצבה והיא הובהלה לבית החולים באמבולנס של מד"א. הפרמדיק באמבולנס תיעד כי "היא לא מרגישה את הרגליים ומדי פעם מרגישה נימול ברגליים". בחדר המיון בבית החולים מאיר נבדקה א' בידי רופא מתמחה, ונעשה לה צילום רנטגן. היא שוחררה לביתה ולא אושפזה.
נוירוכירורג בכיר מאוד, שאליו פנתה א' לקבלת חוות דעת (לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים), כתב כי "עצם הפנייה השנייה של המטופלת בתוך זמן קצר היתה צריכה להפנות את תשומת ליבם של הרופאים לבעיה שדורשת התייחסות מעמיקה יותר. אולם הרופא התורן, שגם הוא היה רופא מתמחה, לא טרח לערוך לחולה בדיקה נוירולוגית, ולו הבסיסית ביותר, והתעלם לחלוטין מתלונותיה, כשהוא מסכם אותן כ'כאבי גב תחתון' – בניגוד מוחלט לעובדות".
למחרת הופיעו אצל א' שוב כאבים עזים באזור הגב העליון ובלילה היא הגיעה שוב לחדר המיון במאיר. זה היה ביקורה השני בחדר המיון, והשלישי בבית החולים בתוך יומיים, אבל גם הפעם היא שוחררה לביתה על ידי הרופא התורן. הנוירוכירורג הבכיר כותב כי הרופא התורן הזוטר בחדר המיון "לא מצא לנכון לערוך לה בדיקה נוירולוגית בסיסית ושיחרר אותה, כמו בפעם הקודמת… בשני הביקורים בחדר המיון ההתייחסות לא' – למצבה, לתלונותיה, ולעצם הפניות החוזרות – היתה לא מספקת, וגם הרישומים בגיליונות חדר המיון היו דלים… מצבה הצדיק התייחסות מעמיקה, תחקור מדוקדק, בדיקה נוירולוגית יסודית וביצוע בדיקת CT, אך אלה לא נעשו, וכך חלפו לפחות 48 שעות קריטיות, שבמהלכן היה אפשר לאבחן את המתרחש ולבצע ניתוח, כל עוד לא נגרם כל נזק נוירולוגי".
למחרת הגיעה א' בפעם השלישית לחדר המיון במאיר. הפעם היא התמוטטה בכניסה, ולא היתה מסוגלת לעמוד על רגליה. היא נבדקה בידי הרופא התורן, שבדק אותה והזמין ייעוץ נוירולוגי. הייעוץ ניתן לה רק כשעתיים לאחר הגעתה למיון, ובעקבותיו בוצעה לה בדיקת CT. אז הוחלט להעביר את א' בדחיפות לבית חולים אחר במרכז לצורך בדיקת MRI, ושם התגלה דימום בעמוד השדרה והוחלט לנתחה בדחיפות. לאחר הניתוח עברה א' שיקום ממושך. לדבריה, היא סובלת עד היום ממגבלות נוירולוגיות קשות.
הנוירוכירורג הבכיר כתב בחוות דעתו: "כפועל יוצא מהתייחסותם הלקויה של רופאי חדר המיון הגיעה א' לחדר הניתוח 116 שעות לאחר תחילת הדימום, שבאה לידי ביטוי בכאבים עזים, ו־12 שעות לאחר הגעתה למיון בפעם הרביעית, כשהיא משותקת ברגליה. בית החולים מאיר הוא מוסד רפואי המתהדר, בצדק, במחלקה לניתוחי עמוד שידרה שהיא בין המובילות בארץ. ודווקא למוסד זה היתה צריכה המטופלת לפנות בפעם הרביעית כשהיא כבר משותקת, כדי לזכות בבדיקה נוירולוגית הולמת, שגם אותה לקח שעתיים שלמות לבצע. לאחר מכן חל עיכוב ממושך נוסף עד להעברתה לבית חולים אחר לצורך המשך הבדיקות והניתוח… אין כל ספק שהנזק שממנו היא סובלת עד היום הוא תולדה ישירה מעיכוב בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת באבחון ובטיפול שקיבלה".
באי כוחה של א', עורכי הדין דורי כספי ושירה פרידן ממשרד עורכי הדין כספי סרור ושות', מסרו כי "כאשר מטופל חוזר לבית חולים פעם אחר פעם, עם תלונות עקביות, יש להעניק לו תשומת לב יתרה. למרבה הצער, במקרה הנוכחי שוחררה א' לביתה שוב ושוב, חרף פניותיה התכופות עם תלונות משמעותיות, בלי שבוצע לה הבירור המתחייב. עקב כך נותרה א' עם נזקים קשים, שבגינם תגיש בימים הקרובים תביעת פיצויים על רשלנות רפואית".
מבית החולים מאיר נמסר בתגובה: "א' סבלה מאירוע נדיר של דמם בעמוד השידרה. היא נבדקה בידי אורתופד בכיר שהמליץ על ביצוע בדיקות והמשך הבירור. בביקוריה בחדר המיון נבדקה בהתאם לתלונותיה בכל שלב. כשהגיעה לחדר המיון וסבלה מהפרעה נוירולוגית פעל בית החולים ככל יכולתו כדי לקדם את האבחנה באמצעות בדיקת MRI, שהובילה לאבחנה ולטיפול המתאים. אנו מאחלים לא' לחזור לבריאות שלמה בהקדם".

אבחנה שגויה

פרשה נוספת, שאירעה בבית החולים הממשלתי בנהריה, ממחישה שוב את המחיר שעלולים חולים כשהם מטופלים בחדר המיון באופן חלקי וכושל רק בידי רופאים זוטרים, ללא פיקוח של רופאים בכירים ומנוסים יותר. פרטי הפרשה עולים מקובלנה משמעתית שהגיש ד"ר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, נגד ד"ר יליזבטה טרן.
מהקובלנה, שהוגשה ביוני 2012, עולה כי ב־1 במארס 2007 הובהל לחדר המיון של בית החולים מטופל בן 65, תושב אחד הכפרים בגליל, שסבל מכמה מחלות לב וכלי דם ורופא המשפחה שלח אותו לבית החולים בגלל כאבים חזקים בבטן ובמותן. ד"ר טרן, שאינה רופאה מומחית, חשדה כי מקור הכאבים הוא בכליות, למרות שלא היה אפשר לבצע אצל החולה בדיקת שתן ובדיקות הדמיה; היא לא העלתה אפשרות לאבחנה אחרת, למרות שידעה כי יש לו בעיות כרוניות במערכת כלי הדם והלב, ו"היו לו סימנים שהיו צריכים לשמש סימן אזהרה לכך שמצבו אינו יציב".
על פי הקובלנה, בעקבות אבחנות הרופאה התורנית הועבר החולה בשעות הלילה למחלקה הפנימית, שם נבדק בידי רופא מתמחה תורן. למחרת בבוקר התלונן החולה על כאבים עזים במיוחד, עד שמצבו הידרדר עוד יותר והוחלט להעבירו ליחידה לטיפול נמרץ. אולם כשהיה בדרך הוא נפטר, כנראה בגלל קרע באבי העורקים, שהשפיע גם על אזור הכליה.
בקובלנה מאשים משרד הבריאות את הרופאה התורנית בכך שהערכתה כי החולה סובל מבעיה בכליה "היתה בעוכריו של החולה. היה צפוי שהיא תחשוב על אפשרויות אחרות ותורה על ביצוע בדיקות נוספות… היה לא סביר שהרופאה התורנית טיפלה בלעדית בחדר המיון בחולה מורכב, ללא מעורבות של הרופא הבכיר בתורנות או הרופא הכונן". הרופאה, ששובצה לתורנויות בחדר המיון במשך שנים רבות, הואשמה על ידי משרד הבריאות ברשלנות חמורה, "בכך שדרך הטיפול והאבחון שלה בחדר המיון מנעו התייחסות יעילה לבעיות האמיתיות של החולה, ונשללה ממנו האפשרות לטיפול שהיה יכול למנוע את המהלך הטרגי".
עו"ד עופר דורון, שמייצג את הרופאה, כתב למשרד הבריאות, בתגובה על הקובלנה, שד"ר טרן לא עבדה לבדה בחדר המיון, אלא עם שני רופאים תורנים (מתמחים) בכירים ממנה. "שלושתם יחד טיפלו בצוותא במנוח עד שעלה למחלקה הפנימית לשם המשך אשפוזו בבית החולים… הרופאה פעלה בהתאם לכללי הרפואה הנכונים ומילאה את תפקידה כרופאת המיון, בין השאר בהחלטתה האחראית לאשפז את החולה במחלקה הפנימית לצורך המשך בירור מצבו והטיפול בו… לא ברור כיצד רופאת המיון, שקיבלה את החולה בשעה 17:39 של יום קודם והורתה באופן נכון והולם על אשפוזו במחלה הפנימית לשם המשך בירור מצבו וקביעת הטיפול בו, אשמה בפטירתו של החולה כ־18 שעות לאחר מכן?!"
ממשרד הבריאות נמסר כי הדיונים בקובלנה טרם הסתיימו. מבית החולים בנהריה נמסר בתגובה: "מדובר בחולה שהגיע עם כאבי בטן ימנית עליונה ומותן ימני. נעשו תהליכי אבחון וטיפול. הוא אושפז בפנימית, וכשמצבו הידרדר למחרת היום, הועבר ליחידה לטיפול נמרץ נשימתי, שם נפטר באותו יום. הרופאה התורנית בחדר המיון טיפלה בחולה ודיווחה עליו לרופא התורן המתמחה הבכיר באותה משמרת, כמקובל. הרופא התורן אף כתב הוראה רפואית לטיפול, שמופיעה ברשומת חדר המיון, כך שהוא היה מיודע ומעורב.
"הרופאה שעליה מדובר כבר אינה עושה תורנויות בחדר המיון זה תקופה ארוכה. באפריל 2012 נחנך בבית החולים בניין חדר המיון החדש, ופותחו נוהלי עבודה חדשים. המלצות ועדת הבדיקה אומצו על ידי הנהלת המרכז הרפואי. נכון להיום, יש רופא מומחה בכיר אחד במשמרת ערב, והוא האחראי במשמרת".

רופא בהשהיה

בעיה חמורה נוספת שחוזרת על עצמה בחדרי המיון היא הטיפול בחולים, שהוחלט לאשפזם באחת ממחלקות בית החולים והם ממתינים ב"השהיה" בחדר המיון עד להעברתם לאשפוז – בגלל העומס על מחלקות האשפוז, שלא תמיד יכולות לקבל בזמן את החולים החדשים מהמיון. ההמתנה הזו יכולה להימשך לעיתים שעות רבות.
אלא שחקירה של תלונה על מקרה כזה, שהתבררה בוועדת בדיקה של משרד הבריאות, מעלה כי בזמן ההמתנה במיון, ההשגחה על החולה והטיפול בו הם לעיתים רופפים ביותר, אם בכלל מתקיימים, וחולים עלולים אפילו לשלם על כך בחייהם.
את התלונה הגישה משפחתו של א', רופא במקצועו, שעבד בבית החולים כרמל בחיפה והגיע לחדר המיון של בית החולים ב־28 בפברואר 2011, בעקבות תלונות על תכיפות במתן שתן וחום גוף גבוה. הוא היה אז בן 63, וסבל מכמה מחלות. אשתו, אף היא רופאה במקצועה, ליוותה אותו כשבא לחדר המיון.
על פי ממצאי החקירה, באותו יום היה חדר המיון עמוס במיוחד בחולים. א', שסבל מכמה מחלות כרוניות, נבדק על ידי האחיות ורופאה מתמחה, ואחר הצהריים החליטו הרופאים לאשפז אותו במחלקה הפנימית תחת האבחנה של דלקת בדרכי השתן. הוא הועבר עם 17 חולים לאשפוז בסטטוס "מושהה" – כלומר, מכיוון שלא היה מקום במחלקה שבה היה אמור להתאשפז, הוא נשאר למעשה בחדר המיון. אולם מצבו הלך והידרדר.
כאן למעשה החלו המחדלים הקשים. רעייתו של א' דיווחה לרופאים על ההחמרה במצבו. הוא נבדק בידי רופא שהכיר אותו לפני כן, אבל לאחר 7 בערב פנתה האישה שלוש פעמים לרופא התורן הזוטר במיון (רופא מתמחה שהיה אז לפני שלב א' של ההתמחות), הציגה עצמה כרופאה והסבירה שמצבו של בעלה הורע.
הרופא התורן, קבעה החקירה, לא טרח לגשת לבדוק את החולה, והיפנה את האישה לאח האחראי על חדר המיון באותה עת. גם זה לא טרח לבדוק בעצמו את החולה. הרופא התורן ניגש לבדוק את החולה רק לאחר שהאח בחדר המיון ביקש ממנו לעשות זאת.
על פי ממצאי משרד הבריאות, במרבית זמן ה"השהיה" בחדר המיון, לא נבדק א' בידי רופא או אח, לא ניתן לו הטיפול התרופתי הקבוע שהוא מקבל, ולא נלקחו ממנו סימנים חיוניים – ובהם לחץ דם, דופק וחום. הוועדה ציינה כי "עם קבלת מידע חוזר על ההידרדרות לכאורה במצבו של החולה מבן משפחה צמוד – ובעיקר בהיות בן המשפחה רופא בעצמו – לא סביר שצוות רפואי וסעודי לא יגיבו באורח מהיר, יבדקו לעומק את הטענות ויתעדו בדיקה כזו".
רק שלוש שעות לאחר שהוחלט לאשפז את א' הוא הועבר למחלקה הפנימית בבית החולים. שם כבר הוגדר מצבו קשה, והוא סבל ממצוקה נשימתית. מצבו הידרדר עד שהוא איבד את ההכרה, בוצעה בו החייאה, אבל לקראת 9 בערב הוא נפטר.
ועדת הבדיקה קבעה כי הטיפול בא' בשלב הראשון בחדר המיון היה באיכות ובמהירות נאותים, וגם ההחלטה על האשפוז היתה נכונה. אולם לאחר מכן "הפך א', כמו חולים אחרים במצבו, ל'שקוף', כשהצוות מניח הנחה שגויה ונפוצה, כי החולה טופל – וכי בעצם ההחלטה על האשפוז הסתיימה האחריות של חדר המיון לגביו… כאשר יש עיכוב בהעברת חולה לאשפוז, היחידים היכולים להקשיב לו ולטפל בו הם אנשי הצוות הרפואי והסיעודי בחדר המיון".
פרופ' חיים הרשקו, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, שיגר בעקבות הממצאים מכתב חריף למנהלת בית החולים כרמל, ד"ר חן שפירא. "למרות הקשיים האובייקטיביים של עומס בלתי רגיל ומוגבלות אחרות ששררו בחדר המיון בעת האירוע", כתב הרשקו, "לא ניתן להשלים עם החריגות הגסות מהסטנדרטים המקובלים של טיפול סביר במנוח בעת שהותו בהשהיה בשלוש השעות הקריטיות, שבהן לא זכה לטיפול ראוי".
מבית החולים כרמל נמסר: "דו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות התקבל בבית החולים לפני מספר ימים. אנו לומדים אותו לעומק ונסיק את המסקנות הדרושות. חשוב לציין כי מאז פטירתו של א' נפתח בבית החולים חדר מיון חדש ומודרני, ולאחר תהליכי למידה מעמיקים, שודרגו תהליכי עבודה רבים, כולל המעקב והטיפול בחולה המושהה, וכן תהליכי העברה למחלקות".
* * *
טיפים
כך תקבלו טיפול טוב יותר בחדר המיון:
• אם הדבר בשליטתכם – השתדלו להגיע לחדר המיון בשעות העבודה, בין 8 בבוקר ל־5 בערב. בשעות האלה יש סיכוי טוב יותר שיטפל בכם רופא בכיר.
• אל תבואו לבד. מלווה יוכל לעזור לכם מול הצוות הרפואי והסיעודי, שעסוק תמיד בפונים נוספים.
• אל תהססו לפנות לצוות (בנימוס אך באסרטיביות), אם אתם חשים שאינכם מטופלים כראוי.
• דירשו להיבדק גם בידי הרופא הבכיר בחדר המיון. בדרך כלל, אם תתעקשו מספיק – רופא בכיר אכן יבדוק אתכם.
• אם בחדר המיון מסרבים לקרוא לרופא בכיר או לרופא הכונן, או מבקשים לשחרר אתכם בזמן שאתם מרגישים שמצבכם מחייב אשפוז – דירשו מהרופאים לתעד בתיק הרפואי שביקשתם להתאשפז. עצם העלאת הדרישה הזו גורמת לא פעם לשינוי בהתנהגות הרופאים.
• אם רוצים לשחרר אתכם מחדר המיון למרות שאתם סבורים כי יש לאשפז אתכם, נסו להיעזר ברופא המשפחה או בכל רופא אחר בקופת החולים שלכם. אם רופא קופת החולים יתקשר, יתריע, יסביר או ייעץ – יש סיכוי שיקשיבו לו ויטפלו בכם בהתאם להמלצתו.
• אם אינכם מרוצים מהטיפול, דירשו לדעת מי הרופא הבכיר האחראי לחדר המיון או מי הרופא הכונן. עצם השאלה וההתעקשות עשויות להשפיע על דרך ההתייחסות של הצוות.
• אם אתם מגיעים למיון בפעם השנייה בגלל אותה הבעיה ומשחררים אתכם – פנו לחדר מיון בבית חולים אחר. שם עשויים להתייחס אליכם אחרת.
• אם שוחררתם מחדר המיון למרות שחשתם שהבעיה שלכם מחייבת אשפוז – פנו לקבלת ייעוץ פרטי אצל רופא בכיר (עדיף מנהל מחלקה) בבית החולים. אם הוא יכתוב המלצה לחדר המיון לאשפז אתכם, רוב הסיכויים שכך יהיה. הביטוחים המשלימים בקופות החולים מממנים או מסבסדים ביקורים אצל רופא פרטי.

מפעל הזנת הג'אנק פוד של משרד החינוך

בדיקה: מה מסתתר במזון שאוכלים הילדים שלנו?   – בימינו, את רוב הארוחות ביום מקבלים הילדים בבית הספר ובגנים, מה שהופך את הערכים התזונתיים לחשובים כמעט באותה מידה כמו הערכים החינוכיים. אלא שמבדיקת חדשות 2, בה נדגמו מנות קייטרינג מכל הארץ עולה כי הקשר בין התצרוכת המומלצת של משרדי הבריאות והחינוך, לבין האוכל המוגש בפועל – מקרי בהחלט
חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 04/11/13 21:22

רבים מילדי ישראל אוכלים את ארוחת הצהריים שלהם, הארוחה המרכזית ביום, במפעלי המזון של בתי הספר או בצהרונים אליהם הם הולכים אחרי שעות הלימודים. אלא שהצצה לעולם הקייטרינג מגלה כי המנות שיאכלו הילדים בסביבות שעות הצהריים, הוכנו שעות רבות קודם לכן.

אך הבעיה עמוקה יותר מהטריות של מזון הילדים – השאלה האמיתית היא מה מסתתר בתוך המגשיות הכסופות שמספקות חברות הקייטרינג, ואת התשובה אפשר למצוא כבר במחיר הארוחות. מהצעת מחיר של אחת מחברות הקייטרינג עולה כי ארוחה מלאה עולה 13 שקלים בלבד. נסו להיזכר מתי אתם אכלתם לאחרונה ארוחה בסכום כזה, אפילו אם ארוחה מסובסדת במקום העבודה שלכם.

ומה הסיבה למחיר הנמוך כל כך? התשובה נמצאת באיכות המוצרים. משיחה טלפונית עם מפעל לעיבוד בשר עלה כי חומרי הגלם הבשריים נמכרים לחברות הקייטרינג במחיר של 20-30 שקלים לקילו. "אין דבר כזה, בשני שקלים ל-100 גרם אי אפשר לקרוא לזה בשר או עוף", מחה השף חיים כהן. "לא יכול להיות, אין דבר כזה. יש שם התערבות חריגה של התעשייה".

חברות הקייטרינג: "תמורת 2-3 ₪ תקבלו יותר מוצרים אמיתיים"

כנראה שגם בחברות הקייטרינג לא ממש מרגישים בנוח עם המנות שהם מספקים, וממליצים לקונים לשדרג את המנות: "תמורת עוד 2-3 שקלים תקבלו ארוחה משודרגת שיש בה פחות מוצרים מעובדים ויותר מוצרים אמיתיים", הסביר בפתיחות מנהל המכירות של אחת החברות.

אם כבר מוותרים על האיכות בשביל המחיר, לפחות נרצה להאמין שהמזון שמסופק לילדים עונה על הדרישות התזונתיות הבסיסיות שקבע משרד הבריאות. כדי לבדוק את הנושא לקחנו מנות מזון מחמישה ספקי קייטרינג שונים ברחבי הארץ למעבדה, שם בדקנו האם המנות הבשריות מכילות את כמות החלבון הנדרשת, ואת כמויות השומנים, הפחמימות, והנתרן המותרות.

הממצאים צריכים להדאיג כל הורה. במנה של קייטרינג "בית מוריה" מבאר שבע למשל, השניצל שמוגש לילדים מכיל רק 16.5 גרם חלבון כשהתקן מחייב לפחות 20 גרם לכל 100 גרם מוצר. מה שמצאנו הרבה במה שאמורה להיות מנת חלבון אלו פחמימות: 14.6 גרם ל-100 גרם שניצל. נתונים דומים נמצאו גם בקציצות של חברת "מבושלת" מבאר יעקב, שם המנה הכילה רק 10 גרם חלבון.

בארוחה אחת – כמות הנתרן המקסימלית המותרת ביום

בארוחות של חברת "לאנץ' טיים" מפתח תקווה ושל הקייטרינג הירושלמי של אייל גור נמצאו כמויות נתרן השוות כמעט לתצרוכת היומית המקסימלית לילדים. "הילדים בגילאים שאנחנו מדברים עליהם יכולים לצרוך עד 1,900 מיליגרם נתרן ליום", הסבירה רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט. "מהבדיקה עולה שרק בארוחת הצהריים הם אוכלים כ-1,600 מיליגרם, שהם כמעט כל הכמות המותרת".

כמויות גדולות של נתרן ושומן רווי
צילום׃ חדשות 2

"נתרן למעשה גורם לעלייה בלחץ הדם, ליתר לחץ דם ועלול לגרום למחלות לב, מחלות כלי דם, ומחלות כליות", הוסיף פרופ׳ איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "זה הרגל שקשה מאוד לשנות כי אנחנו מתרגלים לטעם המלוח. זה סוג של התמכרות למעשה".

מי אחראי לפקח על ארוחות הילדים?

ולא רק הנתרן עלול לגרום למחלות עתידיות, אלא גם אחוזי השומן הרווי הגבוהים – בארוחת הצהריים של חברת "גורמה" הירושלמית לדוגמא, אחוז השומן הרווי מהארוחה כולה עמד על 20% – כפול מהמותר. "בכל הגנים ללא יוצא מן הכלל כמות שומן הרווי הייתה גבוהה מההמלצה, מה שאומר שמשתמשים בשמן שהוא לא מספיק איכותי ובוודאי מזיק לבריאות", הסבירה הדיאטנית רקפת אריאלי.

משרד הבריאות הוא שקבע מה צריכה להכיל כל מנה המוגשת לילדים, אבל הוא מפקח רק על התנאים התברואתיים אצל ספקי המזון. מי שאמור לפקח על ההרכב התזונתי הוא משרד החינוך, שהטיל את המשימה על קרן רש"י, ששכרה מצידה חברה חיצונית לביצוע המשימה.

"קרן רש"י מתנהלת בחוסר שקיפות", טענה שגית צור, בעלת צהרון לשעבר. "הם אומרים שהם מבצעים בדיקות שמנים ומלחים, אבל בפועל מעולם לא ראינו תוצאות של בדיקות כאלה, ולפי הטעם של האוכל לא נראה לי שמבצעים בדיקות כאלה".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד מקיים בדיקות שוטפות במטבחים וכן בדיקות מעבדה, כמו גם פרסום מכרז ליועץ מומחה לתכנית ההזנה. המשרד ישמח לקבל לידיו את תוצאות הבדיקה שהוצגה – ויפעל בהתאם מול הספקים".

מחברת הקייטרינג "לאנץ' טיים" נמסר בתגובה: "אנחנו מספקים מזון תחת תנאים, נהלים ופיקוח קפדני. ערכנו בדיקה לאותן קציצות לפני כשבוע ומצאנו שכמויות השומן לסוגיו נמוכות מהממצאים שהוצגו".

מחברת הקייטרינג "אייל גור" נמסר בתגובה: "נתוני הבדיקות שהוצגו אינם מדויקים ומתייחסים למנה כולה ולא למרכיביה, ובכל מקרה הממצאים דווקא עומדים בהמלצות משרד הבריאות. לעניין הנתרן – ארוחת הצהריים היא הארוחה העיקרית ולכן כוללת נתח נתרן ניכר מהתצרוכת היומית. כל הליקויים בבדיקת משרד הבריאות כבר תוקנו".

מחברת הקיטרינג "בית מוריה" נמסר בתגובה: "אנו עובדים מול העמותה לתפנית בחינוך והכל מתנהל על פי המפרט והדרישות שלהם".

מקייטרינג "מבושלת" נמסר בתגובה: "החברה פועלת בהקפדה, פיקוח חיצוני ובדיקות מעבדה שוטפות. חלק קטן מהארוחות נרכש מחברות מוכרות אחרות ואנו פנינו אליהן לתיקון דחוף במוצר שסקרתם".

מקייטרינג "גורמה" נמסר בתגובה: "כל אלפי המנות שאנו מספקים נבדקות ומפוקחות על ידי קרן רש"י ועמותת תפנית בחינוך".

כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש

כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש

כמו ב"קן הקוקייה", פברואר 2013

אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם.

550 ש"ח ליום ! זה מחיר עלות אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. מדובר במוסדות שתאוות הבצע שולטת בהם.

במשרד הבריאות קיימת מערכת בקרה טובה מאוד על מוסדות בריאות הנפש. אך מה בכלל מועילה הבקרה, אם בחלק מהמקרים ראשי האגף לבריאות הנפש עוצמים עיניהם כאשר מונחים לפניהם ממצאים קשים על טיפול לא ראוי, לא הוגן ואפילו מסכן חיים?

מבקר משרד הבריאות כתב לד"ר גדי לובין, ראש האגף לבריאות הנפש, שלאחר שקרא את הממצאים על ההוסטל בירושלים, הוא נזכר ב"סרט שהפך לקלאסיקה, 'קן הקוקייה', ואני חושב שעלול להיווצר הרושם שאנחנו נמצאים במקום הזה".

המבקר כתב זאת גם על רקע הממצאים הקשים של בית החולים הפסיכיאטרי "נוה יעקב" בפ"ת, שנסגר לאחר חקירת המשטרה ולאחר שהתרעות חוזרות ונשנות שהעלו האחראים לבקרה במחוז המרכז במשרד הבריאות זכו במשך תקופה ארוכה להתעלמות של חלק מבכירי האגף לבריאות הנפש.

בכירה במשרד הבריאות כתבה באחרונה: "כמה מצער שהמשטרה וביהמ"ש תופסים את מקומו של ההיגיון והמצפון של אנשי המקצוע".

אין מנוס מלדרוש ממנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, שפעל בנחישות במקרה של ההוסטל בירושלים, לפעול מול ראשי המערכת הפסיכיאטרית במשרדו, שלא תמיד פועלים באופן שתואם את החובה המוסרית של אנשי הרפואה ואת האינטרס הציבורי.

קישורים: 

  • בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…
  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

 

המוסד לבריאות הנפש נווה יעקב בפתח תקוה – אונס, מכות, התעללות פיסית ונפשית במסווה "טיפול"

המוסד לבריאות הנפש נווה יעקב בפתח תקוה – אונס, מכות, התעללות פיסית ונפשית במסווה "טיפול"

המשטרה עצרה 70 עובדים במוסד לבריאות הנפש "נווה יעקב" בפתח תקווה, בחשד שהתעללו במשך שנים בחוסים.

חלק מהעובדים אף חשודים שהכו, קשרו למיטה ואנסו מאושפזים.

"הכו אותם כמו באושוויץ", כך אמרה אמא שבתה חוסה במוסד.

משרדי הרווחה והבריאות נערכו לקראת הפשיטה, וצוותים חלופיים מטפלים כעת בחוסים במוסד. אם לחוסה: "פחדתי כל לילה שהוא יקבל מכות".

פרשת התעללות קשה במוסד לבריאות הנפש "נווה יעקב" בפתח תקוה: כ-70 עובדים במוסד, בהם רופאים ומטפלים, עוכבו הבוקר לחקירה בחשד שהתעללו במשך שנים בחוסים. חלקם חשודים שביצעו עבירות מין, היכו את החוסים וקשרו אותם למיטתם. העובדים נחקרים כעת ומאוחר יותר יוחלט מי מהם יובא לדיון להארכת מעצר.

100 שוטרים פשטו היום על המוסד, ועיכבו חשודים לחקירה. משרדי הרווחה והבריאות נערכו לקראת הפשיטה, וצוותים חלופיים מטפלים כעת בחוסים במוסד.

מפקדת משטרת פתח תקווה סגן ניצב סיגל בר צבי, סיפרה: "התחלנו לאסוף שורה של דיווחים על פגיעה בחסרי ישע בבית חולים פסיכיאטרי. עלה חשד כי מספר עובדים התעללו במאושפזים, אחרים ידעו ולא דיווחו".

"אנחנו קוברים את הבן שלנו יום אחרי יום, אנחנו משפחה הרוסה. אנחנו לא ישנים, מפחדים שהלילה הוא יקבל מכות או זריקות".

סיפרה דליה, אם לחוסה בן 24 במוסד, בתכניתנו "עושים צהריים" עם יעל דן, "התלוננתי בפני המנהל הרפואי, שהילד אמר לי: 'אמא, אין לי כוח', כי הוסיפו לו תרופות. הוא לא מרגיש טוב אז אני לא יכולה להוציא אותו הביתה. רק מתעללים בו שם".

 לפני שנה: דוח על תברואה לקויה במוסד

לאחר שלפני שנה פורסם דוח, שחיבר חבר הכנסת אילן גילאון על בית החולים "נווה יעקב" בפתח תקוה, כי במקום, שמשמש במשך שנים רבות בית לאנשים הסובלים ממוגבלות נפשית קשה והפרעות התנהגות, נראית הזנחה, צפיפות, ומחסור בחדרי שירותים ובמקלחות המשמשות גברים ונשים – לא חל שיפור במצב.

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הצטרף לגילאון לביקור במקום.

בביקורו זכה ליצמן למראה שלא ציפה לו – שש אסלות בלבד ל-44 חוסים במחלקה הסגורה במוסד, ללא הפרדה בין נשים וגברים, מצב אותו ליצמן עצמו הגדיר כלא אנושי. במהלך הסיור ליצמן אף הופתע לגלות ג'וקים רבים באזור השירותים, וביקש לדעת מדוע לא דואגים לניקיון במקום – שאלה שנותרה ללא תשובה.

במהלך ארוחת הצהריים במקום, קם אחד החוסים וניגש לנעמה לרנר, מעמותת "בזכות", שיזמה את הביקורת הראשונה. "הצוות פה לא טוב, מרביצים לנו", אמר החוסה. כששאל אותו סגן השר מה עיסוקיו במהלך היום הוא נענה כי הדבר היחיד שעושים החוסים הוא לעשן סיגריות. עם זאת, לא פורסם אז על עבירות מין במוסד, אלא רק על תברואה ירודה, והתעללות.

קישורים:

משרד הרווחה משתמש בבתי חולים פסיכיאטריים כ"חדר המתנה" לפנימיות

עדויות קשות על התעללות בבי"ח פסיכיאטרי נס ציונה

בית חולים טירת הכרמל – קשר השתיקה במלוא כיעורו – חלק א

בית חולים טירת הכרמל – קשר השתיקה במלוא כיעורו – חלק ב

בית חולים טירת הכרמל – קשר השתיקה במלוא כיעורו – חלק ג

התעללות בנערים חסרי ישע בקיבוץ עין השלושה

דיכוי מח עצם – גבר ואשה מאושפזים במצב קשה לאחר שנטלו אופטלגין

דיכוי מח עצם – גבר ואשה מאושפזים במצב קשה לאחר שנטלו אופטלגין

משכך כאבים אופטלגין - נאסר בארה"ב עקב דיכוי חמור של המערכת החיסונית

הכתבה גבר ואשה מאושפזים במצב קשה לאחר שנטלו אופטלגין

הארץ , דן אבן , אוקטובר 2012

לפחות עוד שני מקרים דומים נרשמו לאחרונה. משרד הבריאות בודק חשד לכשל במשכך הכאבים השנוי במחלוקת, אך לא מפסיק את שיווק התרופה.

משרד הבריאות בודק דיווח על לפחות ארבעה אשפוזים לאחרונה של מטופלים שנטלו משכך כאבים מסוג אופטלגין ופיתחו דיכוי במח העצם (הפוגע בייצור כדוריות דם).

מתוכם שניים עדיין מאושפזים במצב קשה במרכז הרפואי מאיר: גבר צעיר בשנות ה-20 לחייו מקלנסוואה, המאושפז מזה חודש ביחידה לטיפול נמרץ, וצעירה בת 25, גם מקלנסוואה, המאושפזת במחלקה פנימית.

גם תושב כפר סבא בשנות ה-60 לחייו היה מאושפז עד לאחרונה וכבר שוחרר לביתו.

במאיר שמו לב לצירוף המקרים לאחר שנודע להם על אדם נוסף במרכז הרפואי וולפסון המאושפז עם דיכוי חמור של מח העצם, שהשפיע על ייצור כדוריות דם לבנות ואדומות וכן טסיות דם.

לאחר שגובש החשד, משרד הבריאות פנה לכלל בתי החולים וקופות החולים כדי לבדוק אם קיימים מקרים נוספים.

בבדיקה התברר כי לפני כשבועיים אושפזה צעירה במרכז הרפואי סורוקה עם סימפטומים דומים, ולפני כשנה שני מקרים נוספים בצפון, בבתי החולים בנהריה ובצפת.

לפי תחקיר ראשוני, כמה מהמאושפזים נטלו אופטלגין בכדורים וכמה בנוזל, ולא מדובר בפגם בייצור של סדרה מסוימת של המוצר.

בתחקיר נשלל הקשר בין המקרה בוולפסון לבין השימוש באופטלגין.

במשרד הבריאות הוחלט לעת עתה לאסוף את התיקים הרפואיים של שבעת המקרים שאותרו ולבדוק אם יש חשד לקשר בין נטילת האופטלגין לבין דיכוי מח העצם.

ההתייעצות מבוצעת בשיתוף אפידמיולוג, מומחה למחלות זיהומיות ומומחים מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות.

לדברי ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות הפרופ' ארנון אפק, "ייתכן שאדם חולה נטל אופטלגין ופיתח דיכוי של מח העצם בעקבות הווירוס המקורי בו חלה. נעבור על כל המקרים ונבחן אותם לעומק".

אפק טוען כי דיכוי מח העצם מוכר כתופעת לוואי של אופטלגין, המתרחשת לפי הספרות הרפואית בשיעור של אחד למיליון. התרופה אף אסורה לשימוש בקרב אנשים שמח העצם שלהם מוחלש, למשל לאחר טיפול כימותרפי.

במשרד הבריאות הוחלט שלא להפסיק את שיווק התרופה, אף לא בבתי החולים, שם השימוש בה נרחב, גם במחלקות שבהן מאושפזים אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת. לדברי אפק, "אנשים צריכים להתנהג כרגיל. אין סיבה להפסיק ליטול אופטלגין. מי שנטל אופטלגין ופיתח סימפטום חריף, מומלץ שיפנה לרופא, כמו בימים כתיקונם".

העיסוק באופטלגין, המכילה את החומר הפעיל דיפירון, הוא נושא רגיש במשרד הבריאות.

בארה"ב אסר מינהל המזון והתרופות את השימוש בתרופה ב- 1977 ובשוודיה התרופה נאסרה כבר בשנת 1974, זאת על רקע דיווחים על תופעת לוואי נדירה אך קטלנית המכונה 'אגרנולוציטוזיס'. התגובה מתבטאת בדיכוי חמור של המערכת החיסונית שעשוי לגרום למוות. 

בכמה מדינות, ארגנטינה למשל, השימוש באופטלגין מותר במרשם רופא בלבד. ואילו במדינות אחרות, לרבות ישראל, ספרד וחלק ממדינות מזרח אירופה, התרופה נמכרת ללא מרשם.

אופטלגין הוא אחד ממשככי הכאבים הפופולאריים בארץ. במארס 2012 הוחמר העלון המצורף לתרופה בישראל, והוכנסו בו אזהרות חדשות מפני תגובות חריגות של המערכת החיסונית.

מחברת "טבע" נמסר כי "השמירה על בריאותם של המטופלים נמצא בראש מעייננו.

אנו מצרים על המקרים ונשתף פעולה באופן מלא עם רשויות הבריאות על מנת ללמוד את הפרטים, שבשלב זה אינם ידועים לנו.

לפי נתונים אשר נאספו במשך עשרות שנים על מיליוני מטופלים, עולה כי שכיחות דיכוי מח עצם חמור עם אופטלגין היא תופעת לוואי נדירה ביותר ומוערכת באחד למספר רב של מיליוני שימושים.

יש לציין שהמוצר משווק בישראל ובעולם עשרות שנים והיעילות והבטיחות שלו נבדקו וממשיכים להיבדק באופן רציף על ידי משרד הבריאות הישראלי ועל ידי רשויות בריאות מרכזיות בעולם".

קישורים:

התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך – משככי כאבים: נורופן, אקמול, אדוויל, אופטלגין…- הכתבה התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך , ד"ר איתי גל , ynet, מרץ 2011 – הן נמכרות ללא מרשם וללא פיקוח רפואי, אך התרופות הנפוצות לשיכוך כאבים, כמו נורופן ואקמול, רחוקות מלהיות תמימות.

לעתים, כמו במקרה של שירלי מרדר שפורסם לראשונה ב-ynet, לאחר שימוש ארוך טווח מתגלות השפעות מזיקות, החל בהרס הכבד והכליות ועד התקפי לב ושבץ. מהן הסכנות ואיך ניתן להימנע מהן?…

סכנה במשככי כאבים – אלגוליזין פורטה, פרוקסול, פרוקסול פורטה ורוגען – הכתבה סכנה במשככי כאבים , דן לביא , ישראל היום , 21.11.2010 – מינהל התרופות האמריקני (FDA) הפסיק את שיווקן של תרופות המכילות פרופוקסיפן • לידיעת משתמשי אלגוליזין פורטה, פרוקסול, פרוקסול פורטה ורוגען…

מחדלי משרד הבריאות – עוד משכך כאבים יורד מהמדפים: למה רק עכשיו? – הכתבה עוד משכך כאבים יורד מהמדפים: למה רק עכשיו? , שרית רוזנבלום , ידיעות אחרונות , זמנים בריאים, דצמבר 2010 – בארה"ב נאסרה לשימוש תרופה פופולרית וותיקה נגד כאבים, שנמכרת גם בישראל, בגלל תופעות לוואי. בישראל הסיכוי למנוע את הסכנות קטן אף יותר: הרופאים מתעצלים למלא טופס, ומשרד הבריאות לא תמיד מואיל בטובו לפעול. "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" בודק…

היזהרו ממשככי כאבים – הכתבה היזהרו ממשככי כאבים, זיוה מוגרבי  , ישראל היום ,  מרץ 2008 – לרגל יום הכליה הבינלאומי, רופאים מזהירים: שימוש ממושך בתרופות להקלת כאבים עלול לגרום לאי־ספיקת כליות? בין התרופות המסוכנות: אדוויל ואופטלגי. רופאים מזהירים כי שימוש ממושך בתרופות לשיכוך כאבים, שרובן אף נמכרות ללא מרשם רופא, עלול לפגוע בתפקודי הכליות ואף לגרום להן לנזק בלתי הפיך…

בין תאוות בצע לרשלנות פושעת: אביו של דני רופ מת בבית חולים איכילוב עקב מחדלים חמורים: 'יכול היה לחיות היום'

הכתבה אביו של דני רופ מת באיכילוב: 'יכול היה לחיות היום' , דניאל אדלסון , ynet , יוני 2012

דני רופ, שאביו נפטר באיכילוב, מאשים אותם בהיעדר רופאים, מתמחים חסרי ניסיון, היגיינה לקויה ויחס מחפיר לחולים. "ככה נראית מערכת הבריאות: אנשים מתים כמו נמלים והשיירה עוברת", הוא אומר ב"ידיעות אחרונות". באיכילוב דוחים הטענות

את הסערה הזו אף אחד לא חזה. אולי כי מי שעורר אותה היה דווקא החזאי המפורסם במדינה, דני רופ, שהחליט לשלח רוחות עזות לכיוון בית החולים איכילוב בתל אביב.

בשורת סטטוסים זועמים שהעלה בסוף השבוע לדף הפייסבוק שלו, גולל רופ את השתלשלות האירועים שהובילה לפני כשלושה חודשים למות אביו, אלן רופ בן ה-74, בבית החולים, כשהוא מותיר אישה, שלושה ילדים ושמונה נכדים. באופן רשמי נקבע כי האב נפטר בעקבות סיבוך בניתוח להסרת כיס המרה שעבר, אולם לדברי רופ אביו מת כתוצאה משילוב של רשלנות רפואית, חוסר ניסיונם של רופאים מתמחים ובעיקר יחס מחפיר ומזלזל, כדבריו, מצד בית החולים.

התגובות, הוא אומר, לא איחרו להגיע, ועשרות גולשים הזדרזו לתמוך ולשתף בסיפורים דומים.

"הכאב שלנו אמנם גדול ואבא שלי כבר לעולם לא יחזור, אבל דרך הסיפור שלו נחשפתי לדברים שעד אז לא האמנתי שקיימים במדינה שלנו", הוא אומר. "תמיד כשמשמיעים קול זעקה יש לאנשים נטייה להגיד 'אה, הוא מדבר מכאב'. אנחנו חושבים: 'אוי מסכן, זה נורא ואיום', אבל ממשיכים הלאה. רק כשאתה חווה את זה על בשרך אתה פשוט לא מסוגל לשתוק יותר.

"מה זה האיום האיראני? זאת פיקציה, משהו אמורפי. האיום האמיתי בישראל הוא שכולנו חשופים לרופאים לא מקצועיים. אנשים מתים כמו נמלים באיכילוב ולאף אחד לא אכפת‭."‬

לדברי רופ, לאורך כל הטיפול באביו הוא היה עד ל"כשלים איומים‭,"‬ כדבריו. "זה מתחיל במחסור חמור בכוח אדם שגורם לך להימצא בידיים של מתמחים וסטאז'רים לא מיומנים, וממשיך במצב ההיגיינה בבית החולים והשמירה על כללים בסיסיים למניעת זיהומים‭,"‬ הוא אומר.

"אם היו מאשפזים את אבי יותר מוקדם והיו מקפידים יותר על ההיגיינה סביבו – הוא היה היום בחיים. אני לא רוצה יחס מועדף, רק יחס כלשהו – אבי לא קיבל בכלל יחס של חולה. טיפלו בו מתמחים בזמן שהרופאים הרציניים בכלל לא מסתובבים במסדרונות. אם אתה לא דוחף להם כסף בכיסים אתה לא קיים מבחינתם‭."‬


"לא קיבל בכלל יחס של חולה". אלן רופ ז"ל

הוראות טלפוניות מהרופא

הסיפור החל בנובמבר האחרון, כשאלן רופ אושפז בעקבות כאבי בטן עזים, אך לדברי בנו, רק לאחר שבוע ראה אותו רופא וקבע כי הוא סובל מאבנים בכיס המרה. רופ שוחרר לביתו עם הוראה לקבוע ניתוח להסרת כיס המרה, ולקראת סוף חודש פברואר הגיע לבית החולים לצורך הניתוח. בשלב הזה, אומר בנו, העניינים החלו להסתבך.

"הוא אמר לצוות שהוא לא מרגיש טוב, הוא סבל משלשולים ומכל התסמינים של דלקת, אך המתמחה האנטיפת קבע שהוא צריך לעבור את הניתוח. אבא שלי נכנס לחדר הניתוח כמו פרה לחדר הקצב‭."‬

במהלך הניתוח התברר שכיס המרה של האב מודלק, ובערב שלאחר הניתוח הוא הקיא דם, אבל לדברי רופ לא היו בנמצא רופאים שיטפלו בו. "אחי התחיל לצרוח במסדרונות עד שהגיע אליו אח עם זונדה ביד אחת וטלפון ביד השנייה. הוא קיבל הוראות בטלפון מהרופא הכונן איך להחדיר את הצינורית. ככה נראית מערכת הבריאות שלנו. אנשים מתים והשיירה עוברת‭."‬

שבועיים לאחר הניתוח נפטר רופ כתוצאה מזיהום בדם שתקף אותו בזמן שהותו בבית החולים, ועשרה ימים מתוכם היה מונשם ומורדם. בנו מאשים בין השאר את הצוות הרפואי, שלדבריו לא שמר על היגיינה מינימלית.

"הכניסה לחדר טיפול נמרץ כירורגי מתאפשרת לכל אחד, כשכל מה שנותנים למבקר הוא חלוק מצחיק, בלי כיסוי פנים, בלי כפפות ובלי שום הגנה על החולה או המבקר‭,"‬ הוא מתאר. "הכול פרוץ ללא הקפדה וללא פיקוח. מה הפלא שהוא חטף זיהום? זאת בושה למערכת הבריאות, בושה למדינה‭."‬

"מבין אלימות של מטופלים"

לאחר מות האב קיימו בני המשפחה שתי פגישות עם בכירי הנהלת בית החולים במטרה להבין את השתלשלות האירועים‭".‬נאמר לנו שאבא היה חולה בסיכון גבוה ולכן נפטר‭,"‬ אומר רופ. "לא קיבלנו תשובות ספציפיות לגבי המחסור ברופאים, הזיהומים או הדרך שהוא התקבל לניתוח על ידי מתמחה שלא מתייחס לתלונותיו שהוא הקיא וחש ברע. זה גם אותו מתמחה שכשהמצב הידרדר העז לומר לאחי: 'את זה אחיך דני רופ לא הצליח לחזות, הא‭'?‬ אדם כזה ראוי להיות רופא?

"סיפרתי את זה למנכ"ל בית החולים ולסגנו. אתה חושב שנעשה משהו בעניין? האם הרופא הועבר מתפקידו, האם הושעה? לא. החולה הבא שיגיע לבית החולים יסבול באותה צורה‭."‬

בעקבות האירועים אומר היום רופ כי הוא מבין את האלימות של מטופלים בבתי חולים. "אני אומר לך בכנות שאם הייתי מגיע עם רקע אלים, הייתי זורק איזה מוניטור על הרופאים‭,"‬ הוא מודה. גם האח רוני כתב בדף הפייסבוק: "הפכתי לאלים ממש בלית ברירה כי אבא גוסס מול העיניים, והתחלתי שם בצרחות עד שאיזו רופאה מתחילה הואילה בטובה לבוא ולהעיף מבט, ואמרה לי שהיא 'עושה לי טובה‭,"'‬ והוסיף כי "האפידמיולוג הראשי סיפר לנו שהם חסרי אונים: כל בית החולים מזוהם בחיידקים. פלא שאנשים מתים?"

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "מר אלן רופ ז"ל סבל ממחלת לב אסכמית עם תפוקת לב ירודה, כשבעברו ניתוח מעקפים כולל החלפת מסתם, ממחלת ריאות כרונית קשה ומאוטם מוחי. הוא אושפז עקב דלקת חריפה של כיס המרה ונותח על ידי מנתח בכיר ומנוסה. בניתוח נמצא אבצס סביב כיס המרה, עם תהליך דלקתי חריף ואבנים בדרכי המרה שהובילו לזיהום כללי. כתוצאה מכך סבל מכשל רב מערכתי שהביא לפטירתו.

"אנו רואים בחומרה את ההערה חסרת הרגישות מצד הרופא המטפל, שננזף על ידי מנהל החטיבה הכירורגית מיד כשנודע לנו על כך.

"עם זאת, אנו דוחים בכל תוקף את הטענה שהייתה רשלנות. הנהלת בית החולים נפגשה מספר פעמים עם משפחת רופ ושיתפה אותם בפרטי האירועים סביב אשפוזו של האב. אנו מצרים על תחושתם ומשתתפים בצערם".

בין תאוות בצע לרשלנות פושעת: אביו של דני רופ מת בבית חולים באיכילוב עקב מחדלים חמורים: 'יכול היה לחיות היום'
בין תאוות בצע לרשלנות פושעת: אביו של דני רופ מת בבית חולים באיכילוב עקב מחדלים חמורים: 'יכול היה לחיות היום'

קישורים:

  • מי מטפל בך – מרכזים רפואיים או בתי מטבחיים – התחקיר מי מטפל בך , ישראל היום ,  רן רזניק , יוני 2012 –   כך בכל בתי החולים: הרופאים הבכירים הולכים הביתה והטיפול באלפי חולים נותר בידיהם של רופאים צעירים, מתמחים וסטאז'רים. וכך, חוסר ניסיון ורשלנות גורמים למקרים טרגיים – ביום חמישי, 21 באפריל 2011, בשעות אחר הצהריים, הגיע אלי בסון, תושב חיפה בן 53, למחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים כרמל בחיפה. בסון, בעל מחלת לב כרונית, סבל מהצטברות נוזלים בריאות. האבחנה שהעבירו רופאי חדר המיון היתה ברורה: יש לבצע החדרת נקז בין הצלעות לריאות כדי להוציא את האוויר שהצטבר בבית החזה. "זאת פעולה קצרה שתיקח רק כמה דקות", כדברי הרופא התורן במחלקה, שקיבל את פניהם של בסון ומשפחתו…

מדוע מחירי תחליפי החלב בישראל מהגבוהים בעולם

הכתבה מחירי תחליפי החלב בישראל מהגבוהים בעולם , רותי לוי , פברואר 2012 , TheMarker

היצרניות של תחליפי החלב משלמות בנדיבות למחלקות היולדות תמורת בלעדיות למוצריהן ■ הצעת חוק חדשה מבקשת לעצור זאת ומאיימת על זרם הלקוחות השבויים של סימילאק ומטרנה

פרק הזמן הקצר שבו שהתה אלה, 36, במחלקת היולדות של בית החולים שבו ילדה את בנה הבכור לפני שלושה חודשים, הספיק לה, לדבריה, כדי להבין ש"מחלקת היולדות היא למעשה זירת קרב בין אחיות ליועצות הנקה".

"היועצות מעודדות הנקה בצורה כמעט פאנטית", היא אומרת. "מנגד, האחיות בדרך כלל המעיטו מערך ההנקה, והמטרה שלהן היתה בעיקר להעביר את המשמרות שלהן עם כמה שפחות בכי של תינוקות. בכל פעם שבאתי להניק, הציעו לי גם תחליף חלב: 'זה רק השלמה, רק 30 סמ"ק', 'בואי ניתן לו סימילאק, מסכן, הוא לא שבע'. מכיוון שיועצות ההנקה נמצאות במחלקות היולדות רק בשעות הבוקר, ברור מי פה מנצח. שלושה שבועות אחרי שהגעתי הביתה, הגיעה אלי גם מעטפה עם דוגמית של סימילאק וחוברת קופונים".

אלה זיהתה נכון: במחלקות היולדות באמת מתקיים קרב איתנים בנוגע לתרכובות המזון לתינוקות (תמ"ל) המשמשות תחליפי חלב אם, אבל הקרב האמיתי הוא בכלל לא בין האחיות ליועצות ההנקה, אלא קשור בהרבה מאוד כסף – ועובר הרחק מעל לראשן של היולדות: מדובר בקרב בין יצרניות תחליפי החלב, שנלחמות על הזכות להיכנס לתוך מחלקות היולדות ולהיות המותג שניתן כמזון לילודים. הסיבה פשוטה מאוד: מחקרים מצביעים כי מרבית היולדות (60%) שיוצאות מבתי החולים, ממשיכות להשתמש באותו מותג שניתן לתינוק שלהן בבית החולים.

אלה אמנם עדיין מניקה את בנה, אבל אם תחליט להפסיק, כך מראים המחקרים, רוב הסיכויים שהיא תיתן לבנה סימילאק. ופה בדיוק קבור הכלב. ההשקעה הכי אפקטיבית של יצרניות תחליפי החלב מתחילה כבר בחדר היולדות – הן יודעות שזהו הבסיס האיתן ביותר לבנייה של קהל לקוחות נאמן – והן מוכנות לשלם לבתי החולים הון עתק תמורת הזכות להיות המותג הראשון שהאם תיחשף אליו.

העסקה עובדת בהתאם: חברות תחליפי החלב דורשות מבתי החולים בלעדיות – כלומר בכל בית חולים מחזיקים רק במותג אחד. בתמורה דורשים בתי החולים מהחברות תשלום "תגמולים" ואספקה של התמ"ל בחינם וללא הגבלה. גובה התגמולים ואספקת התמ"ל מגיע לכ-50 מיליון שקל בשנה, שמפוזרים בין 26 בתי החולים ליולדות הפועלים בישראל.

הדואופול השולט

שוק תרכובות המזון לתינוקות, אחד השווקים הריכוזיים בישראל, מגלגל מחזור שנתי של כ-500 מיליון שקל ומורכב, לכאורה, מארבעה שחקנים: מטרנה (אסם-נסטלה), סימילאק (פרומדיקו), אופטימיל (מדיצ'י מדיקל) ונוטרליון (טבע), שהושק בסוף 2011. אך למעשה, מדובר בדואופול: סימילאק ומטרנה מחזיקות ב-97% מהשוק, והן גם היחידות שיש להן נוכחות במוסדות הבריאות בישראל. הן אמנם משלמות על זה הרבה מאוד כסף, אבל הן יודעות שהוא יחזור אליהן במהירה מהצרכנים.

איך זה עובד? בתי החולים מפרסמים מכרזים לחברות התמ"ל אחת לכל שנה עד חמש שנים. חברות התמ"ל מגישות הצעות כספיות – והמרבה במחיר היא הזוכה. המכרזים האלה מהווים חסמי כניסה למתחרות הקטנות בשוק – ולפיכך דוחקים אותן החוצה גם ברשתות השיווק והפארם.

כך, באחד המכרזים האחרונים, שילמה מטרנה לבית החולים שיבא-תל השומר, לפי הערכות, 2.6 מיליון שקל לשנה אך ורק בעבור הזכות לספק לו בחינם את מוצריה.

סימילאק, לעומת זאת, העבירה לקופת חולים כללית (המחזיקה בשבעה בתי חולים, ובהם מאיר, בלינסון, סורוקה וקפלן, שיש בהם מחלקות יולדות גדולות), לפי הערכות, סכום של 7 מיליון שקל לשנה כדי לזכות במכרז – זאת לפני כל חישוב עבור עלות המוצרים שהיא מספקת בחינם. אגב, אלה לא סכומי הכסף היחידים שנכנסים לבתי החולים בזכות היולדות והילודים: הם מקבלים מהמדינה 11,200 שקל עבור כל לידה רגילה ו-170 אלף שקל עבור כל לידת פג. לרוב מדובר בנשים בריאות, ולכן הרווח הוא גדול.

בתי החולים כלל אינם מסתירים את שיקוליהם הכלכליים. במכרז לאספקת תמ"ל של בית החולים אסף הרופא צוין במפורש כי "גובה התמלוגים המשוקלל המוצע לתשלום" מהווה 90% משיקולי הבחירה ו"שביעות רצון" מהווה רק 10% מהשיקולים.

את המחיר הגבוה של סבסוד בתי החולים משלמים הצרכנים: התוצאה היא שוק עם ביקושים קשיחים מאוד, שנקבעים מיום לידתו של התינוק – מה שמבטיח תחרותיות נמוכה בשוק ומחירים גבוהים. הורים בישראל משלמים 18% יותר ממה שמשלמים הורים בארה"ב; 64% יותר מהורים בבריטניה; ו-49% יותר מהמחיר באוסטרליה – כך לפי בדיקה שערך אמון הציבור באמצעות חברת המחקר נילסן.

עם הכשל הזה מבקשת להתמודד הצעת החוק "לעידוד הנקה ושמירה על אופן הזנת התינוק" של חבר הכנסת דני דנון (הליכוד), שצפויה לעלות ביום שני הקרוב לדיון בוועדת הכלכלה. על פי ההצעה של דנון, תרכובות מזון לתינוקות יסופקו למוסדות בריאות ללא מיתוג, במחיר עלות וללא כל תרומה כספית – בצורה שתמנע עידוד לשימוש בהן ותייתר את הסכמי הבלעדיות בין חברות התמ"ל לבין בתי החולים. לדעת דנון, מצב זה של ניטרול האינטרס הכלכלי בהכרח יעודד הנקה בבתי החולים, יחליש את כוחן של מטרנה וסימילאק, ויקדם תחרות והורדת מחירים.

הצעת החוק חשפה גם את שיעור הנטל שמגולגל לצרכנים. חברת מטרנה שלחה לח"כ דנון מכתב, שבו היא מציינת כי "צרכניות התמ"ל משלמות כ-9% נוספים על מחיר המוצר, שמועברים למעשה לבתי החולים, כאילו מדובר היה במס". החברה התחייבה במכתבה להוזיל את מוצרי התמ"ל ב-9% ביום שבו ייכנס חוק ההנקה לתוקף.

דנון סבור כי יש עוד לאן לרדת: "שיעור הרווח של חברות התמ"ל על האריזות קרוב ל-40%. כך נגזר על ההורים להתמודד עם הוצאה של מאות שקלים בחודש. יש אוכלוסיות שנאלצות לדלל את התמיסה ברמות מסוכנות, מכיוון שזה יקר. הצעת החוק תוביל לירידת מחירים".

יועצת הנקה אחת – במשרה חלקית

בתי החולים נכנסו ללחץ מהצעת החוק של דנון. עבורם מדובר בהפסד כספי משמעותי, ולטענתם, בזכות כספי חברות התמ"ל הם מסוגלים להציע שירות טוב יותר ליולדות, גם בתחום ההנקה. "בנו לנו חדר הנקה יוצא מן הכלל לרווחת האמהות והתינוקות", סיפר ד"ר מתתיהו ברקוביץ', רופא ילדים באסף הרופא, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה, והוסיף: "לא היינו מקבלים את התקציב הזה משום מקום אחר".

עוד סיפר ד"ר ברקוביץ' בוועדה כי "יועצת הנקה, אני מתבייש לספר, יש רק אחת במשרה חלקית, וגם היא לא על תקן נפרד, אבל בכל זאת משיגים אותו. בכסף שאנחנו מקבלים מהחברות, אנחנו מממנים ליצנים רפואיים. אני מצטט את מנהל בית החולים שלי: כל מכשיר מא.ק.ג ומעלה צריך להשיג מימון של תרומות. אם בבת אחת ינתקו את המשאב הכספי המשמעותי הזה, תהיה כאן בעיה".

בכיר בשוק תחליפי החלב מוסיף כי "גם אם בתי החולים ישלמו כסף על התמ"ל, מדובר בעלות מזערית. זה לא משפיע על האחיות לתת בקבוק או לא. עידוד הנקה מתחיל בצוות הרפואי. כשאחות מאמינה בהנקה, היא תורמת לעידוד הנקה".

דנון לא מקבל את הדברים: "החשש האמיתי של בתי החולים הוא שחקיקה כזו תפתח תיבת פנדורה, שתעודד את משרד הבריאות לבדוק את יחסיהן גם עם חברות התרופות. חברות התמ"ל חיות בבתי החולים, מוציאות את האחיות לימי כיף, מגיעות כל שבוע. מערך התועמלנות בבית החולים הוא מתוחכם, והאחיות יודעות בדיוק מה הן מקבלות ממערכת היחסים הזו, כך שחלקן מרגישות חובה להביא תוצאות. בארגע שחברות התמ"ל יוציאו את הפרסום מבית החולים, הכוחות לא יהיו חזקים כל כך. בטווח הארוך אנחנו חוסכים למדינה מאות מיליוני שקלים על הוצאות בריאות עבור אותם ילדים שנולדים".

גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור, טוענת כי "האחריות למימון חדרי הנקה ואחיות מוטלת על מערכת הבריאות עצמה, ואין לקבל מצב שבו משרד הבריאות נותן יד להמשך תשלומים עודפים של הציבור ברכישת תמ"ל ברשתות השיווק, תוך היתר לבתי חולים לגזור קופון על חשבון ציבור ההורים".

אך הצעת החוק של דנון זוכה גם לביקורת קשה: "לא צריך חקיקה כדי לעודד הנקה, בטח לא כדי להסדיר את היחסים בין בתי החולים לחברות – לשם כך צריך רגולציה", אומרת ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה), לשעבר סגנית מנהל בית החולים הדסה עין כרם. "משרד הבריאות צריך להתערב".

"בסופו של יום, מה שצריך המחוקק לבחון זה האם קיימת אופציה לחברה גדולה להיכנס לשוק התמ"ל בישראל במצב הנוכחי, והתשובה היא כמובן לא", אומר גורם בענף.

ממשרד הבריאות נמסר כי הוא תומך בהצעת החוק של דנון. מכיוון שמדובר ביחסים עסקיים במשרד מאמינים כי ההשפעה של החקיקה שתחול גם על בתי החולים הפרטיים, יהיה משמעותי יותר מאשר התערבות רגולוטרית של המשרד במקרה זה.

עד שהנושא יוסדר, בחוק או ברגולציה, ההורים ימשיכו להיות לקוחות שבויים – ובתי החולים וחברות התמ"ל ימשיכו לצחוק כל הדרך לבנק.

הצעת החוק לעידוד הנקה מרגיזה את האמהות

>> הצעת החוק של ח"כ דני דנון (הליכוד), שאמורה היתה להיות חביבה ביותר על אמהות וארגוני נשים, הצליחה דווקא לעורר מחלוקת וזעם בגלל סעיף 5 שבה: "בית החולים לא יזין יילוד בתרכובת מזון לתינוקות, אלא אם כן האם אישרה זאת בחתימתה על טופס".

הטופס שמציע דנון יכלול מידע על יתרונות ההנקה, על התופעות והמחלות שההנקה מקטינה את שכיחותן ומידע רלוונטי נוסף. סעיף זה הוא נושא למחלוקת ולהתנגדות חריפה מצד אמהות רבות: "לחתום על טופס אישור לתמ"ל, כאילו שאתה מאשר לתת לתינוק שלך משהו פחות טוב או פחות בריא, זאת יהירות וחוצפה", הגיבה אחת האמהות בעמוד הפייסבוק של אתר "נשים מדברות אמהות".

"אנחנו לא צריכות טפסים שיזכירו לנו את החשיבות של חלב אם", אומרת ד"ר גלית דשא, מנכ"לית שדולת הנשים. "אנחנו יודעות שבישראל 2012 סוף סוף יש לנו את הזכות לבחור, והחלטה להחתים אותנו על טופס ובצורה עקיפה לתפוס אותנו ברגע הכי מורכב מבחינה רגשית בחיים שלנו. זו החלטה פוגענית, פטרונית ופטריאכלית. מישהו גורם לנו לחשוב שאם לא נניק, אנחנו גורמות לילדים שלנו נזקים איומים. רוצים לעודד הנקה? אפשרו לנשים מרחב החלטה בריא, תנו להן את מערך התמיכה במימון המדינה – ולא להפחיד ולאיים".

הביקורת על הסעיף מגיעה גם מהמערכת: בהסתדרות הרפואית הסבירו כי החתמה על טפסים תכביד על המערכת בעומס מינהלי מיותר ותרבה בלבול בקרב היולדות.

"החוק מנוסח בצורה בעייתית, מכיוון שהוא מנסה לרקוד על כמה חתונות במקביל", אומר בכיר בשוק. "ישראל נחשבת למדינה בעלת שיעור הנקה גבוה ביחס לעולם, והצעת החוק לא נולדה מהכיוון הזה. יותר טוב לדנון להוציא את עידוד ההנקה מהסיפור ולהכריז בפשטות שהוא נלחם בדואופול".

ומה אומר דנון? "אפשר לקדם גם את ההנקה וגם את הפסקת הדואופול. אנחנו נסכים שכספים מסוימים יועברו לקרן לעידוד הנקה, אבל לא נסכים לקשר הישיר בין מנהל בית החולים לבין חברת התמ"ל". עם זאת, הוסיף, "הרעיון לטופס הגיע מהאמנה הבינלאומית לעידוד הנקה. הוא לא מהות החוק ואנחנו פתוחים לשינויים בנושא זה".

חומרי מילוי לפנים סיליקון, בוטוקס,ביו אלקמיד, חומצה היאלורונית – תופעות לוואי

חדשות 2 – פברואר 2012- חומרי מילוי לפנים כגון סיליקון, בוטוקס, ביו אלקמיד, חומצה היאלורונית, ועוד… הם חומרים מסוכנים עם תופעות לוואי.
ישנם מקרים רבים כי חומרים אלו לא רק שהם יקרים אלא פוגעים באיכות החיים, גורמים לדלקות, ויש צורך בטיפול תרופתי במשך שנים לטפל בנזקים.
.

.
הרופאים מזהים את הפוטנציאל של השוק המתרחב ולא יתנגדו להכנסה נוספת. אחרי 7 שנות לימודים ו-6 שנות התמחות ברפואת עיניים, גניקולוגיה, רפואה פנימית, משפחה ואפילו רפואת שיניים, כולם רוצים להיות אסתטיקאים, וככל הנראה יש מספיק עבודה לכולם.

11 אלף שקלים – ותוך שלושה ימים רופא מקבל הכשרה להזריק

תמורת 11 אלף שקלים, כל רופא יכול להצטרף לשלושה ימי הכשרה. זוהי ההתמחות הכי קצרה שיש בספר. מדובר כיום על סדר גודל של אחד מכל 500 רופאים שמתעסקים ברפואה אסתטית – כולם רוצים להיות אסתטיקאים. רופאים רבים משלבים בין שני התחומים, אך מה שהם לא יודעים הוא שבמשרד הבריאות שוקלים לבטל להם את ההרשאה לעסוק בתחום. גם בגלל החשש משוק גדול ולא מפוקח ואולי גם בגלל הלחץ שמפעילים הפלסטיקאים שחוששים לפרנסתם.

לא רק רופאים חדשים נכנסים לעולם האסתטיקה. מדי שנה מופיעים חומרים חדשים ומבטיחים. לעומת הבוטוקס שעבר ניסויים קליניים מחמירים בדיוק כמו תרופות, חומרי המילוי שייכים לקטגוריה אחרת שכוללת עזרים רפואיים כמו שתלי הסיליקון לחזה. הפיקוח עליהם מחמיר הרבה פחות, ועלול לגרום לנזקים רבים בקרב המטופלות
משרד הבריאות אינו ממהר לקבוע תקנות בתחום חומרי המילוי לפנים ולכן השוק פרוץ.

אמיר שוורץ, פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה – מתחזה לדוקטור, שקרן ורמאי – כך קבעה השופטת בלהה גילאור – "לא יודע את נפשם", כך קבעה השופטת על התנהלותו נגד חוסים בפיקוחו

אמיר שוורץ, פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה – מתחזה לדוקטור, שקרן, רמאי  – כך קבעה השופטת בלהה גילאור

כתבת התחקיר: "לא יודע את נפשם"

ידיעות אחרונות, המוסף לשבת , 3/2/12

תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא הוא תשובתכם אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט.

רק שתדעו – מאחורי הקריטריונים האלה עומד אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.

בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית משפט המחוזי בחיפה בפני השופטת בלהה גילאור, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה.

אמיר שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי – זאת לאחר שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.

תארו לעצמכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו ייקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא: אם אתם בקיאים בכתבי שייקספיר או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט.

עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.

בספטמבר שנה שעברה, בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, התיישב על דוכן העדים אמיר שוורץ, פקיד סעד ארצי באגף לטפול באדם המפגר במשרד הרווחה.

שוורץ התבקש להעיד במסגרת משפט שדן בעניינו של דודו דהאן, חוסה לשעבר במעון מקי"ם למפגרים ברמלה, שלימים התברר כי אינו לוקה בפיגור שכלי – זאת אחרי שהעביר 23 שנים מחייו כלוא במוסד, בלי לעבור אפילו ועדת אבחון אחת.

"ראיתי אותו בחצר, דיברנו קצת", נזכר שוורץ על דוכן העדים כשנשאל לגבי דודו דהאן.

"ההתרשמות שלי היתה שהוא לא שונה מהחניכים האחרים במסגרת, ולאכן לא הלכתי איתו לוועדת אבחון. אילו הוא היה מספר לי סיפורים של שייקספיר או מוצרט והיה אומר 'תשמע, אתמול הייתי בקונצרט ונהניתי', הרי שהייתי מעביר אותו לוועדת אבחון".

תשובתו של אמיר שוורץ פקיד הסעד, הפתיעה את נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור.

"זו דוגמא שאתה נותן?" תהתה השופטת, תוך שהיא רוכנת קדימה לכיוון שוורץ, "איזה קונצרט? למה אתה מביא בכלל את המשוואה הזו?" אמיר שוורץ גימגם, לא מצא מה לענות.

"למה אתה בתפקיד שלך נותן לי דוגמה כזו?" המשיכה להתרעם השופטת.

תכירו את אמיר שוורץ, יותר מ- 30 שנה עובד בכיר של משרד הרווחה, אדם שאחראי על חסרי ישע ואמור להנחות את עובדי משרד הרווחה בכל הנוגע לחוק המתייחס לבעלי פיגור שכלי ולשמש כאורים ותומים בתחום.

בדיקה מעלה כי הוא נושא תואר דוקטור, חרף העובדה שהאוניברסיטה שבה למד אינה מוכרת. הוא אף הונחה על ידי משרד הרווחה לא לעשות שימוש בתואר זה.

עוד מתברר כי במקביל לתפקידו הציבורי החשוב, משמש אמיר שוורץ, כיועץ ברשת פרטית של מעונות לפגועי  נפש, שבו שותפות אשתו והקולגה שלו לשעבר – זאת למרות שאין לו אישור לעבודה פרטית.

בעבר הוא אף הורשע שניצל את שעות עבודתו במשרד העבודה והרווחה לטובת עסקיו במעונות הפרטיים.

נתן ייעוץ פרטי

בסדרת תחקירים שפורסמו ב"מוסף לשבת" לפני כשנתיים נחשף כי במעון מקי"ם ברמלה, שיועד לבעלי פיגור שכלי, הוחזקו משך שנים ארוכות אנשים שכלל לא ענו על ההגדרה הזו.

אף שהחוק קובע כי יש לבצע אבחון חוזר כל שלוש שנים, רבים לא עברו אבחונים כלל.

עוד נחשפו עדויות כי במהלך אותן שנים עברו חלק מהחוסים במוסד התעללויות קשות – חלקם נכלאו בחדר חושך או נענשו באכילת פלפל חריף. אחרים עברו התעללויות פיזיות או מיניות.

בתגובה לאותה כתבה נמסר אז, בשם מעון מקי"ם כי "החניכים התקבלו למעון על סמך ועדות האבחון של משרד הרווחה. כבכל ארגון, ייתכן שגם במעון מקי"ם היה עובד שסרח. אם היה כזה, הוא טופל על ידי הגורמים המתאימים".

דודו דהאן, אחד מאותם חוסים שהתגלה בדיעבד כי אינו בעל פיגור, החליט להגיש תביעה באמצעות עורך דינו עופר רון נגד מעון מקי"ם משרד הרווחה, משרד הבריאות ואקי"ם לאפוטרופוסות.

במהלך הדיונים המתקיימים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, מעידים בעלי תפקידים וחוסים שבדיעבד התברר כי אינם בעלי פיגור, חלקם נמצאו בעקבות תחקיר "המוסף לשבת".  ההגנה, מצידה, קראה לדוכן את פקיד הסעד הראשי מטעם משרד הרווחמה, אמיר שוורץ.

מסתבר, כי אמיר שוורץ השלים את תואר הדוקטור שלו בפסיכולוגיה ארגונית בניו פורט, אוניברסיטה אמריקאית שתאריה אינם מוכרים בישראל ובארה"ב. בית הדין הארצי לעבודה ובג"ץ קבעו זה מכבר כי תאריה של ניו פורט אינם מוכרים, גם לא לצורכי שכר.

גם משרד הרווחה, מתברר, נדרש לענין. "לאמיר שוורץ אין אישור של תואר ד"ר, ולכן הונחה על ידי סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש שלא לבצע שימוש בתואר זה במסמכים", נמסר בתגובה מהמשרד. שאלנו מתי בדיוק. "לפני מספר שנים", השיבה דוברת המשרד.

ובכל זאת, כשבמהלך הדיון המשפטי לאחרונה הוטח באמיר שוורץ, כי על פי החוק אסור לו להתהדר בתואר דוקטור, השיב: "אני לא רואה שום פסול בדוקטורט שלי. יש מאות אנשים שיש להם תואר דוקטור בניו פורט ומחזיקים בו".

שוורץ עובד במשרד הרווחה משנת 1978. הוא החל את דרכו כפקיד סעד מחוזי באגף לטיפול באדם המפגר, וכיום הוא משמש כפקיד סעד ראשי באגף. מדובר בתפקיד בעל אחריות רבה.

אלא שמתברר כי לאורך השנים, אמיר שוורץ לא הסתפק בעבודתו הציבורית. בשנת 1997 הוקמה חברה פרטית בשם ק.ט.ב. – קהילה טיפולית בריאה בע"מ.

החברה מחזיקה ב- 12 הוסטלים שבהם שוהים פגועי נפש ברי שיקום, ומחזורה השנתי, על פי ההערכות עולה על עשרה מיליון שקלים בשנה.

יוזמת החברה היא מרים הלוי,  ששימשה בעבר מפקחת בשירות למפגר, אבל ה יא אינה מחזיקה בבעלות מלאה על החברה.

חדווה שוורץ, אשתו של אמיר שוורץ, שותפתה לעסק אוחזת ב- 40 אחוז ממניותיו. גם שוורץ מגויס לטובת המיזם.

במהלך השנים, מתברר נהג שוורץ לערב בין עבודתו הציבורית לזו הפרטית. בנובמבר 2005, למשל, הורשע, בענין זה ממש על ידי נציבות שירות המדינה.

"בתקופה שבין 1.1.97 – 8.8.01 או בסמוך לכך" נכתב בסעיף האישום הראשון שהוגש נגדו בנציבות, "כיהן הנאשם כדירקטור בחברת ק.ט.ב. בלי לקבל היתר כנדרש. במסגרת תפקידו בחברה נהג הנאשם לתת ייעוץ טלפוני בהיקף של שש שעות בשבוע. לעיתים עשה זאת הנאשם בשעות עבודתו בשירות המדינה.

במסגרת תפקידו בחברת ק.ט.ב. הנאשם נהג לבקר בהוסטלים של החברה בתדירות של כפעמיים בחודש, במשך כחצי שעה בכל פעם. ביקורים אלה נערכו לעיתים בשעות עבודתו בשירות המדינה".

אישום נוסף נגדו התבסס על מעקב של חודשיים אחריו, שבהם נמצא כי שוורץ "נהג למסור דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו" וכי "דיווח לגבי ימי עבודה מחוץ למשרד ולשעות נסיעה רבות יותר מאלו שביצע בפועל".

במסגרת הסדר טיעון הודה שוורץ בדברים, ונגזרו עליו נזיפה חמורה הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה למשך שמונה חודשים. ואולם, בדיקת "המוסף לשבת", מגלה כי גם היום, במקביל לתפקידו במשרד הרווחה, מעורב אמיר שוורץ בנעשה בחברת ק.ט.ב.

ברשם החברות, למשל, הוא עדיין רשום כדירקטור של החברה.

זאת ועוד: כשאנחנו מתקשרים לחחברת ק.ט.ב. אומרים לנו ששוורץ הוא היועץ הראשי ומספקים את מספר הטלפון שלו. עובדת בכירה בק.ט.ב טענה בפנינו כי לאמיר שוורץ מעורבות בחברה לאורך השנים.

לפני כשנתיים, למשל, הוקם הוסטל של חברת ק.ט.ב בשכונת מגורים בתל אביב, וכמה מהדיירים הביעו התנגדות. עובדת לשעבר באותו הוסטל מספרת כי אמיר שוורץ נקרא לטפל בעניין. "כשהתחיל הבלגן עם השכנים", היא משחזרת "היועץ הראשי, ד"ר אמיר שוורץ, הגיע לישיבה עם השכנים וניסה להרגיע את הרוחות".

במשרד הרווחה מבהירים כי לשוורץ אין כלל אישור לעבודה פרטית. "לאמיר שוורץ", נמסר, "היה אישור לעבודה פרטית עד 1993. נכון להיום אין לעובד אישור. אין לו גם אישור לשמש כדירקטור".

שוורץ עצמו טוען בתגובה לפנייתנו כי כיהן כדירקטור בעבר, אך סיים את כהונתו לפני מספר שנים, ואם שמו מופיע ברישום כלשהו, הרי מדובר בחוסר עדכון ברשומות.

מי מכיר את החוק?

חוק הסעד לטיפול במפגרים משנת 1969 קובע מפורשות: "לפחות פעם בכל שלוש שנים חייב העובד הסוציאלי לשוב ולהביא את עניינו של מפגר בפני ועדת אבחון ורשאי הוא לעשות זעאת בכל עת על דעת עצמו או על פי בקשת האחראי על המפגר".

במשרד הרווחה עומדים על כך שחוק זה מקוים, אלא שתגובתו הרשמית של משרד הרווחה עומדת בסתירה לעדויות בכיריו בבית המשפט.

ד"ר חיה עמינדב, ראש האגף לטיפול באדם המפגר, העידה במסגרת אותו משפט כי "בעבר היועץ המשפטי של המשרד הגיע למסקנה שכתוב בחוק… שפקיד סעד רשאי להביא את עניינו בפני ועדת אבחון. הוא פירש את המילה "רשאי".

בסביבות שנת 1992 – 1993 היועצת המשפטית החדשה של משרד הרווחה קראה את החוק ואמרה "מה פתאום?" בהמשך הודתה ד"ר עמינדב: "המדינה לא מסוגלת לעמוד בביצוע החוק כל שלוש שנים מבחינה תקציבית".

גם אמיר שוורץ עצמו העיד כי במשך שנים הוא לא ראה בחוק חובה אלא המלצה. "סעיף 15 אומר לפחות פעם בשלוש שנים, ואני התייחסתי למילה 'רשאי לעשות בכל עת'. רשאי זה אומר מתי שאני רוצה", הסביר.

בא כוחו של דודו דהאן, עו"ד עופר רון, הפנה את אמיר שוורץ לסעיף החוק, לפיו חובה לעשות אבחון חוזר למי שמאובחן כמפגר כל שנים שנים. "אינני פרשן של החוק, ואני מכיר את הסעיף הזה באופן ערטילאי", השיב שוורץ. "אני לא מכיר אותו באופן מעשי יומיומי".

עו"ד עופר רון: "מצער לדעת כי אדם אשר מתהדר בתואר ד"ר מאוניברסיטה לא מוכרת, הורשע בנציבות המדינה בדיווחים כוזבים ומעז להתבטא כפי שהתבטא בבית משפט, אחראי על שלומם של מעל 6,000 חסרי ישע".

לכתבה במלואה הקלק על התמונה:

כתבת התחקיר: "לא יודע את נפשם", כך קבעה השופטת נגד אמיר שוורץ פקיד סעד שהתעלל בחוסים תחת פיקוחו

עמוד 2 לכתבה "לא יודע את נפשם" מוסף סוף שבוע ידיעות אחרונות 3.2.12

עמוד 2 לתחקיר: "לא יודע את נפשם", כך קבעה השופטת נגד אמיר שוורץ פקיד סעד שהתעלל בחוסים תחת פיקוחו

 

תגובה של גב' ל' – עובדת לשעבר ב- ק.ט.ב.:

שלום לך,

אני עובדת לשעבר, יותר נכון מנהלת לשעבר ברשת ק.ט.ב –קהילה טיפולית בריאה- בבעלות מימי- מרים לוי- מפקחת לשעבר במשרד הרווחה והשותף הלכאורה לא פעיל שלה- ד"ר אמיר שוורץ.

 לפני מספר שנים פניתי למשרד הבריאות בתלונות על מימי לוי הבעלים והשותף הלא פעיל שלה  והמפקחת –גיתית רינות.

בתגובה , הוציא אותי משרד הבריאות באלגנטיות מכל אפשרות לעבודה בתחום.

הגדילה לעשות גברת גיתית כאשר לפני כשנה וחצי הודיעה לי במשרדה שלא תיהיה לי כל אפשרות לקבל ממנה את ברכת הדרך כדי להתקבל ולעבוד שוב בתפקיד דומה, לא כל עוד היא מפקחת.

את מה שהיה לי לדווח כמנהלת, המידע שהיה בידי הגיע על ידי עד למפקח הארצי,(בזמנו- מר ישראל שרשבסקי…)אבל כמענה – נשללה ממני כל אפשרות לעבוד בתחום.

לצערי לקח לכם זמן.. הרבה זמן. ולצערי את מה שחשפת, כולם שם למעלה יודעים כבר הרבה מאוד שנים. שותף לא פעיל זו בדיחה.

האיש גנב והמפקחת בריונית שהשתמשה בכוחה כדי לסכל מישרות שכבר התקבלתי אליהן באיומים שלא תפנה אליהם חוסים אם יעסיקו אותי…

 רשת ק.ט.ב גונבת מהחוסים חלק מהכספים המגיעים להם, מעלילה עלילות על מנהלים שלהם כדי לפטרם בליווי חשש לפתוח את הפה ולספר מה באמת קורה שם,

המפקחים כמו גיתית רינות יודעים ומעלימים עין.

 המסקנה העיקרית אליה הגעתי מכל הסיפור הזה (והיה סיפור קורע , מתיש, מכאיב , מתסכל ומלמד): כשאתה לא למעלה כדאי שתסתום את הפה ,אף אחד לא אוהב כאלה שמדברים ובטח לא כאלה שקבלת הדברים שלהם תהווה גול עצמי.

מלבד מפקחת אחת או שתיים בתחום הדיור לנפגעי נפש,כל שאר חבורת המפקחים והאחראי עליהם הם חבורה של מושחתים!

 למדתי לקח גדול מאוד, איבדתי כל יכולת לעסוק בתחום בו אני הכי מוכשרת ובכל זאת מצאתי מקום מדהים אחר להמשיך בו.

אני לא בטוחה שארצה להחשף, יכול להיות שכן, בסה"כ יש כמה אנשים שאני מחכה כבר כמה שנים לסגור איתם חשבון ואין מתוק מיום נקמה (נשמע פרימיטיבי אבל זה מה יש ).אבל יש לי סיפורים.

 וגם אם אין צורך בעוד סיפורים, בכל זאת כל הכבוד על עמלך, אם כי את יודעת , למי שהיה שם, לא חדש, ממש לא.

ל'.

שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות פי 5 – מסקנות מבקר המדינה דו"ח שנתי 61ב

מאי 2011 – ברופאים ללא גבולותפרק טיפול מרובה תרופות לקשישים מדו"ח ביקורת 61ב (פורסם במאי 2011) חשף מבקר המדינה כי הרופאים בקופת חולים כללית "מתפרעים" משיקולים תמוהים במתן 8 תרופות או יותר לקשישים.

שירותי בריאות כללית מרעילה את חבריה הקשישים בתרופות

בחודשים ינואר-יוני 2010, לסירוגין, בדק משרד מבקר המדינה את הטיפול הרפואי בקשישים הנוטלים תרופות רבות – שמונה תרופות או יותר. משרד מבקר המדינה בחן את שיעור הצריכה של שמונה תרופות או יותר (תרופות כרוניות ללא תרופות למצבי חולי חריפים) בקרב המבוטחים מעל גיל 75 לפי נתוני הקופות שהועברו אליו: בעוד שבמאוחדת רק 7.3% מן הקשישים מעל לגיל 75 צורכים שמונה תרופות או יותר, הרי שבכללית 34.3% מן הקשישים צורכים שמונה תרופות או יותר – פי כחמישה. פער זה מחייב המשך חקירה מעמיקה. אין זה סביר שהוא תוצאה של פערים חברתיים-כלכליים או פערי פריפריה מול מרכז. גם אם באלה טמון הסבר מסוים להבדל בשונות, היא מעוררת סימני שאלה מהותיים, נוכח העובדה שהפערים יכולים להצביע על שימוש יָתר או חָסר בתרופות. מתעורר אפוא חשש שהטיפול בקופות אינו מיטבי.

משרד הבריאות מפקיר קשישים לטיפול תרופתי פסיכיאטרי

קופות חולים ומוסדות סיעודיית, בתי אבות וכדומה מלעיטות קשישים בסמים פסיכיאטריים שונים לרבות משפחת הבנזודיאזפינים (נוגדי חרדה כגון קלונקס) על מנת שיהיו נוחים לטיפול. כתוצאה מהטיפול התרופתי הקשישים מאבדים יכולות קוגנטיביות ופיסיות כגון יכולת חשיבה, דיבור, הליכה ועוד.

הרופאים הפסיכיאטריים במוסדות הסיעודיים "מתפרעים" במתן סמים פסיכיאטרים ואין מפקח.

רופאים מומחים שמשרד מבקר המדינה נועץ בהם, מסרו כי בנזודיאזפינים כלולים ברשימת התרופות שרצוי מאוד להימנע לתִתן לקשישים. במחקרים שנעשו בארה"ב על ידי שירותי בריאות המטמיעים אי-שימוש בבנזודיאזפינים התברר כי שיעור השימוש בהם פוחת מדי שנה.
לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד הבריאות יבדוק בכל הקופות אצל קשישים את הצריכה של התרופות הפסיכוטרופיות בכלל, ואת צריכת הבנזודיאזפינים בפרט. ראוי שהמשרד יבחן את הצריכה בארץ לעומת מדינות מתקדמות בעולם, ואם יתברר לו שבארץ יש צריכת יתר, יהיה עליו לגבש המלצות טיפוליות לצמצומה.

קישורים: